כיצד לערבב את הקלפים
לפני שאתחיל חשוב לי לציין שישנן גרסאות וגישות רבות ושונות לשיטות הערבוב כאשר עושים קריאה בקלפים. יש כאלו המשתפים את השואל בתהליך הערבוב, ויש כאלו שמעדיפים דווקא שהוא לא יהיה מעורב, יש כאלו שלא חוצים את הקלפים, ואחרים מתעקשים לחצות אותם אפילו תוך ערבוב…
יש הרבה גישות שונות, ואני כותב כאן את הגישה שלי ומזמין אתכם לאמץ אותה.
אתחיל בכך שערבוב הקלפים הנו חלק מהחוקיות של המיקרו-מאקרו קוסמוס המתקיימת מהרגע שהשואל נכנס דרך הדלת. כיוון ששום דבר אינו מקרי מהרגע שהשואל נכנס בדלת גם ערבוב הקלפים אינו מקרי. לכן מצד אחד אנו לכאורה לא יכולים לטעות בתהליך הערבוב, כי הרי גם הטעות שנעשה היא לא מקרית, אך מצד שני אני מאמין שצריך שתהיה מסגרת אחידה ושנדע מה אנו עושים ומדוע.
לכן ערבוב הקלפים הנו תהליך טקסי שחשוב גם לשואל, גם לקורא בקלפים וגם מבחינה מיסטית.
חשוב לדאוג להכין את החדר בו אנו נערוך את הקריאה. חשוב שניצור מרחב שיוכל להכיל את הטקסיות של הקריאה בקלפים וליצור אווירה רגועה. חדר ניטראלי, בו אין גירויים מהעולם היום-יום, יקל על השואל להיכנס לאווירה הנכונה.
ערבוב הקלפים מתחלק לשני חלקים – החלק בו אנו מערבבים את הקלפים והחלק בו השואל מערבב את הקלפים.
אך לפני שאנו קריאה בקלפים ומערבבים אותם…. לא שכחנו משהו?
השואל עומד להגיע עוד כמה דקות וזה הזמן לבדוק שאנחנו מוכנים. לא, אני לא מתכוון שעכשיו זה הזמן להתאפר או להיכנס למקלחת. עכשיו זה הזמן ליצור אווירה נכונה לקראת הקריאה בקלפים.
אני אישית לא ממש טיפוס של טקסיות, קטורות, מטפחות על הראש ועניינים שכאלה.
ששואלים אותי: "מה לעשות לפני שהשואל נכנס? להדליק נרות? מרווה? קטורות? אולי הכול ביחד?" אני עונה בדרך-כלל שאני ממליץ פשוט להדליק את האור, במיוחד כשאנו עושים קריאת בקלפים בשעות הערב.
אבל בואו נחזור לרגע שהשואל נכנס לחדר. מה שחשוב לדעתי הוא ליצור מרחב שונה, מרחב שיוכל להכיל את הטקסיות של הקריאה בקלפים וליצור אווירה רגועה. נסו לדמיין את הלקוח שלכם נכנס לאותו המרחב, ונסו לחוש את מה שהוא יחוש כשהוא יכנס בפעם הראשונה: האם הוא רואה מחשב דולק? את הנעליים של הילד זרוקות בפינה? אילו תמונות תלויות על הקיר? מה הוא שומע כשהוא נכנס? וכמובן היכן אתם עומדים לערוך את הקריאה בקלפים? האם יש מפה על השולחן, האם הכיסאות נוחים?
כל אלו לא ממש ישפיעו על הקלפים שיצאו, אולם כניסה חלקה למקום ניטראלי, בו אין גירויים מהעולם היום-יום, יכולה לשנות את האווירה ולאפשר לשואל להיכנס לאווירה הנכונה.
למרות הציניות שהפגנתי קודם, וסליחה על כך, אני כן ממליץ להדליק נר ואני ממליץ שכשאתם עושים זאת לבקש שהדלקת הנר, כמו בקידוש של יום שישי, תעשה עבורנו הבדלה בין מה שיש מחוץ לחדר ובין המרחב בו אנו עושים את הקריאה. הנר המומלץ מבחינתי הוא נר לבן פשוט כיוון נר שצבעו לבן, יותר מכל צבעי הנרות האחרים יכול להכניס אנרגיה של הבדלה.
אז עכשיו אנחנו מוכנים. הלקוח נכנס בדלת, התרשם, נרגע, התיישב (כוס תה, אגב, זה רעיון לא רע). דיברתם כמה דקות כדי להגדיר איזו שאלה הוא רוצה לשאול….
ועכשיו נגשים לטקס ערבוב הקלפים….
החלק בו אנו מערבבים את קלפי הטארוט
טקס ערבוב הקלפים מתחיל כשאנו מערבבים את הקלפים. את השלב בו אנו מערבבים את הקלפים צריכים לחלק לשני שלבים:
הדלקת נר לבן, תוכל לעזור לנו ליצור הבדלה בין מה שיש מחוץ לחדר ובין המרחב בו אנו עושים את הקריאה.
בשלב הראשון, עלינו "לאפס" את קלפי הטארוט. להוציא מהם את השאריות מהקריאות הקודמות. איך עושים את זה? פשוט. כשאנו מערבבים את הקלפים אנו צריכים לערבב אותם ולא לחשוב על כלום. פשוט לערבב תוך ידיעה שבתהליך ערבוב זה אנו מוציאים מהם את השאלות הקודמות ומנקים אותם. כשאני מערבב את הקלפים בשלב זה אני ממש אומר לעצמי (בלב כמובן) "כלום, כלום, כלום……".
כשאנו מרגישים שסיימנו לערבב את הקלפים אנו יכולים לעבור לשלב הבא.
השלב השני ממשיך מייד לאחר שסיימנו "לאפס" את קלפי הטארוט. אנו ממשיכים לערבב את הקלפים והפעם אנו חושבים על השאלה אותה הגדרנו קודם ואותה אנו מפנים לקלפים. בדרך זו, אנו "מכניסים" את השאלה לקריאה ואני ממליץ לחזור בקול על השאלה שהגדרנו תוך כדי הערבוב.
אנו נמשיך לערבב את הקלפים עד לשלב בו אנו מרגישים שהסתיים שלב זה ושאפשר לעבור לשלב בו השואל מערבב את הקלפים.
החלק בו השואל מערבב את קלפי הטארוט
לא לשכוח! ההתנהלות עם הקלפים צריכה להיות תמיד ביד שמאל.
לאחר שסיימנו את ערבוב הקלפים אנו מעבירים לשואל את החפיסה ומבקשים ממנו שיערבב את הקלפים תוך שהוא חושב על השאלה.
התפקיד שלנו כאן הוא למקד את השואל ולדאוג שלא יעלה תוך הערבוב על נושאים אחרים כמו משחק הכדורגל של בית"ר ירושלים, או אירוע מהאח הגדול. במקרה והוא מעלה נושאים אחרים אנו צריכים להזכיר לו שאנו עושים קריאה עבורו ולא עבור בית"ר ירושלים או האח הגדול.
כשהשואל מרגיש שהוא סיים הוא מחזיר לנו את הקלפים וכאן מסתיים שלב הערבוב.
ארבע הערות חשובות
הערה ראשונה – ההתנהלות עם קלפי טארוט צריכה להיות תמיד ביד שמאל
גם כשאנו מחזיקים את קלפי הטארוט וגם כשהשואל מחזיק את הקלפים. חוץ מערבוב הקלפים, בכל שלב בו השואל או אנחנו נוגעים בקלפי הטארוט, לרבות העברת הקלפים לשואל (וחזרה), הוצאת הקלפים, חציית הקלפים, צריך להיעשות עם יד שמאל.
מדוע יד שמאל? כיוון שיד שמאל קשורה עם האונה הימינית, האינטואיטיבית ואותה אנו רוצים להפעיל כשאנו עושים קריאה בקלפי טארוט.
הבהרה חשובה! ערבוב הקלפים הוא תהליך אינסטינקטיבי, לכן הערבוב צריך להיות טבעי, כפי שאנו רגילים, ולא ביד שמאל. אני מדגיש את זה כיוון שבקורסים שלי למשל, למרות ואני חוזר ומדגיש את זה שוב ושוב, בד"כ יהיו כמה יאמרו לי שבוע לאחר מכן שהם מאד התקשו לערבב את הקלפים ביד שמאל.
הערה שנייה – לא לשכוח שצריך תמיד לסיים את טקס ערבוב הקלפים
כאשר קלפי הטארוט מוחזרים לנו, לאחר שהשואל סיים לערבב את הקלפים מסתיים החלק של ערבוב הקלפים. חייבת להיות הפרדה בין החלק של הערבוב לבין החלק של הקריאה שיבוא לאחר מכן. לכן, כאשר השואל מסיים לערבב את הקלפים הוא צריך להחזיר לנו אותם (כמובן ביד שמאל) ואנחנו צריכים לסמן לעצמנו שטקס ערבוב הקלפים הסתיים.
לאחר כשהשואל מסיים לערבב את הקלפים חשוב שהקלפים יוחזרו אלינו, כדי שנוכל לסיים באופן רשמי את טקס ערבוב קלפי הטארוט
מה שהלקוח יראה זה אותנו לוקחים את הקלפים ו"רק" מסדרים אותם (חשוב! לא מערבבים אותם, רק מסדרים) כך שהם יהיו אחידים, ישרים ובחבילה אחת. אולם אנחנו תוך כדי תהליך הסידור עושים לעצמנו סימון קטן: "הסתיים תהליך הערבוב".
רק לאחר מכן, אם צריך, אנו ניתן לשואל לחצות את הקלפים.
הערה שלישית- חציית קלפי הטארוט איננה חלק מתהליך ערבוב הקלפים
חציית קלפי הטארוט איננה חלק מתהליך ערבוב הקלפים, אלא היא חלק משלב הקריאה עצמו. לכל סוג קריאה יש הוראות חצייה המאפיינות אותה. יש קריאות בו חוצים לשני חלקים, אחרות חוצים לשלושה או אפילו לחמישה חלקים. יש קריאות בהן עושים מניפה ויש קריאות בהן לא חוצים כלל.
הערה רביעית – כיצד נכון למסור את הקלפים ללקוח
כשאנו מסיימים לערבב את הקלפים ועומדים למסור את הקלפים לשואל עומדת בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה להעביר לשואל את הקלפים ביד, והשנייה: להניח את הקלפים על השולחן ולבקש מהשואל לחצות אותם.
מה ההבדל? ומה עדיף?
אני חושב שזה תלוי כמה אנו רוצים להיות מעורבים….
כאשר אנו מעבירים לשואל את הקלפים (ולאחר מכן הוא מעביר אותם אלינו) אנו מערבבים את האנרגיות שלנו. בדרך זו אנו יכולים "להתחבר" טוב יותר אל השואל, אולם יש חיסרון והוא ששימוש מרובה בטכניקה זו עלול ליצור עומס רגשי ואנרגטי.
כאשר אנו מניחים את הקלפים על השולחן אין מעבר של אנרגיות אחד לשני, ולכן אנו לא סופגים את האנרגיות של השואל, אולם כך אנו גם פחות חשים את האנרגיות שלו.
מה נכון יותר?
כמו במקרים רבים, אין "נכון" או "לא-נכון". לכל קורא בקלפים יש את ההעדפות שלו ולדעתי יש לבחון כל מקרה לגופו.