ללכת אחר המסתורין – סיפורן של פרספונה ודמטר

 חלק ראשון – עלייתה של אלת האביב מהשאול

"מתחתיות התהום עולה קול הגאולה. הרגע השחור הוא הרגע בו יבוא מסר השינוי האמיתי. האור מגיע ברגע האפל מכול. ".
(ג'וזף קמפבל- "כוחו של מיתוס").

זהו סיפורן של האלה דמטר (קלף הקיסרית) ובתה האהובה פרספונה (קלף הכוהנת הגדולה), אחד הסיפורים המיתולוגיים המוכרים והיפים שאני מכיר. לכאורה זהו סיפור על אהבת אם ובת העומדת במבחן מול אתגרים קשים, אולם כמו פעמים רבות במיתולוגיה הסיפור הנו ארכיטיפ, ציון דרך במפת הדרכים של החיים, המנסה להראות לנו למה אנו צריכים לצפות ומה השלב הבא בחיינו. במקרה זה מכין סיפר זה את האמא ואת הבת המתבגרת לקראת היציאה מהבית.

בתקופה הקדומה בה מתרחש סיפורינו התבססה הכלכלה על תוצרי חקלאות ולכן דמטר, אלת הפריון, הייתה אחת האלות החשובות ביותר לבני האדם. חיים שלווים ומלאים היו לדמטר. בנוסף לתפקידה כאלה מילאה אותה סיפוק עצום העובדה כי הייתה לה בת אוהבת, יפה ונאמנה ושמה פרספונה. פרספונה הייתה ילדה של האדמה, לא הייתה מעורבת במאבקי הכוח והתככים של האולימפוס ויותר מכל אהבה לשחק בטבע. כיוון שהייתה צעירה היא הורשתה להסתובב על פני האדמה וכמומחית בנושא צמחים סייעה לא מעט לאמה.

סיפורה של פרסיפונה מספר את סיפור מסע ההתבגרות של נערה ויציאתה מהבית. מלך השאול, החוטף האכזר הוא לא יותר מאשר הבעל לעתיד שמאיים לקחת את הבת מהאם. האהבה העומדת במבחן היא אהבה של אם ובת החיים עכשיו בעולמות אחרים.
הירידה לשאול, מוקד העניין, הוא המסע שאנו עושים כדי למצוא את עצמנו ולגלות מי אנו ומה באמת נכון לנו. מסע הנחוץ לנו כדי להיות מסוגלים לצאת לעצמאות והגשמה עצמית. 

האדס, אל השאול, ראה את פרסיפונה ונמשך ליופייה המרהיב, לחיוניותה ומראה התמים, וגמל בליבו לשאתה לאישה. יום בהיר אחד הופיע לפתע האדס וביקש להתחתן עם פרספונה. פרסיפונה כמובן סירבה: "כיצד אוכל לחיות אתך?", אמרה, "הרי אני בתה של אלת הפריון, אלת החיים." לא רק שסירבה פרספונה להאדס אלא אף הלכה ולמדה את כל סודות השאול כדי להיזהר מפניו וכדי להיות מוכנה במקרה ויחזור.

חשוב להבין כי השאול בסיפורים המיתולוגיים איננו מה שאנו מכנים כיום "גיהינום". השאול הוא המקום אליו מגיע כל מה שמפסיק להתקיים על פני האדמה ואין הוא טוב או רע, אלא ממלכה של מטה, עצומה ורבת מימדים.

יום אחד כששיחקה פרספונה עם חברותיה הצמיח האדס בקרבתה פרח לבן, יפיפה וריחני. הפרח משך את תשומת ליבה והיא הלכה כדי לקוטפו, אולם כשהושיטה את ידה נזכרה, מאוחר מידי, כי זהו צמח הנרקיס (נרקיסיזם) . אז נפתחה האדמה, יצא ממנה האדס וחטף אותה. פרספונה צעקה לעזרה לאמה אולם קולה נדם כשנכנסו לממלכת השאול.

למטה בשאול חיזר האדס אחרי פרספונה במשך שלושה ימים ושלושה לילות. הוא הרעיף עליה מחמאות, הבטיח הבטחות ונתן לה מכל טוב. אולם מלימודיה ידעה פרספונה שאסור לה לקחת כל דבר מאכל או משקה כיוון שאם תעשה כך תישאר בשאול לנצח. אפילו זאוס , אבי האלים, היה נשאר לנצח בשאול אם היה אוכל דבר מה שכן זוהי ממלכתו הבלעדית של האדס, ורק הוא רשאי לשחרר את הבאים בשעריה. פרספונה עמדה יפה במבחן, אולם כמה דקות לפני תום שלושת הימים הציע לה האדס שבעה גרגירי רימון. בתיאבון רב היא אכלה את גרגירי הרימון שכה הזכירו לה את אמה, ונשארה בשאול לנצח.

למעלה, על פני האדמה, חיכתה דמטר לשוב בתה וכשבוששה לבוא החלה לדאוג. היא חיפשה בכל מקום אך ללא הועיל. ככל שדאגה ושחיפשה יותר, כך הזניחה את עבודתה כאלת הפריון. את המחיר שילמו בני האדם שיבוליהם נפגעו. כשסבלם גבר והם זעקו לאלים, וכתוצאה מכך ירד זאוס ממשכנו כדי לשאול את אחותו: what's the matter?. דמטר ספרה לו עד כמה היא מודאגת מהעלמותה של ביתה, אולם היא הופתעה לגלות שזאוס ידע מה קרה לביתה וסיפר לה כי פרספונה נמצאת בשאול, כי היא נשואה עכשיו להאדס ושהיא לקחה על עצמה את תפקיד אלת השאול. זאוס אף טען כי האדס הנו בעל אידיאלי לפרספונה וכי על דמטר לשמוח כי היא מצאה את גורלה.

אך דמטר לא וויתרה ולא שקטה ודרשה כי פרספונה תוחזר אליה. "הרי יודעת את," הסביר זאוס, "כי ממלכת השאול הנה ממלכתו הבלעדית של האדס וכי לאף אדם או אל אין סמכות בממלכתו". יגונה של דמטר הפך לכעס, ובכעסה הרב היא הפסיקה של ברכת האדמה: עצים לא נתנו פרי, התבואה לא צמחה ובני האדם נותרו מודאגים ורעבים. ככל שתסכולם של בני האדם גבר, כך פחתו המנחות וגברו התלונות לאלים האחרים. בסופו של דבר לא נותרה בפני זאוס כל ברירה: הוא ירד לאדמה שנית בכדי לדרוש מדמטר להחזיר את הברכה לאדמה.

אך מי היא באמת פרספונה ומהו הצד שלה בסיפור? כיצד נערה כה תמימה וצעירה הופכת להיות אלת השאול: אלה קשוחה השולטת ביד רמה על ממלכה עצומה כל-כך? כיצד היא חוזרת להיות לאחר מכן אלת האביב הנותנת שמחה ותקווה לכל? האם כל זה מקרה? האם היא באמת הייתה כל כך תמימה ונפלה במלכודת של האדס? האם היא באמת סובלת בשאול? ואולי לא? אולי כל זה היה מתוכנן ומי שהערימה על האדס הייתה היא ולא ההיפך? 

דמטר ענתה לו בקשיחות ואמרה כי עד שבתה לא תוחזר אליה דבר לא יצמח. "אולי אתה לא יכול לעשות דבר", אמרה, "אך אני יכולה. רואה אתה כי יגוני מביא רוחות וקור. עוד זמן מה לא
יישאר על פני האדמה דבר. עוד מעט האדמה והשאול יתאחדו ושוב פרספונה ואני נהיה יחד".

"אל תמהר", אמרה לזאוס "שכן אני את שלוותי מצאתי ובתי תחזור אליי". אולם זאוס כינס מיידית את כל האלים ובעזרת הרמס שליח האלים ובצעד חסר תקדים, הושגה פשרה אשר שינתה את פני האדמה: במשך חצי שנה תהיה פרספונה עם אמה על פני האדמה ומשך חצי שנה תרד היא מטה לחיות עם בעלה ולמשול בשאול.
וכך נוצרו עונות השנה, כשפרספונה יורדת שאול מתחיל הסתיו ולאחריו החורף וכשהיא עולה לאדמה חוזר האביב והופך לקיץ.

סיפור נפלא זה מכיל רעיונות וארכיטיפים חשובים. זהו סיפור המספר את סיפורה של התבגרותה של נערה ויציאתה מהבית. מלך השאול, החוטף האכזר הוא לא יותר מאשר הבעל לעתיד שמאיים לקחת את הבת מהאם. האהבה העומדת במבחן היא אהבה של אם ובת החיים עכשיו בעולמות אחרים, והירידה לשאול, מוקד העניין, הוא המסע שאנו עושים כדי למצוא את עצמנו ולגלות מי אנו ומה באמת נכון לנו. מסע הנחוץ לנו כדי להיות מסוגלים לצאת לעצמאות והגשמה עצמית.

המשך המאמר

אך מי היא באמת פרספונה ומהו הצד שלה בסיפור? כיצד נערה כה תמימה וצעירה הופכת להיות אלת השאול: אלה קשוחה השולטת ביד רמה על ממלכה עצומה כל-כך? כיצד היא חוזרת להיות לאחר מכן אלת האביב הנותנת שמחה ותקווה לכל?
האם כל זה מקרה? האם היא באמת הייתה כל כך תמימה ונפלה במלכודת של האדס? האם היא באמת סובלת בשאול? 
ואולי לא? אולי כל זה היה מתוכנן ומי שהערימה על האדס הייתה היא ולא ההיפך?

בכדי להבין את דמותה של פרסיפונה אתם מוזמנים להיכנס למאמר הבא העוסק בקלף הכוהנת הגדולה. ובו נערוך את "משפט פרספונה" שישפוך אור על אחד הקלפים המסתוריים, המעניינים והמורכבים ביותר הקיימים בחפיסת קלפי טארוט.

למאמר הבא: להאיר את החלקים האפלים