"במקום בו אין אמון, אין אהבה".
(מילותיו של קופידון בסיפורם המיתולוגי של פסיכה וקופידון.)
סדרת הגביעים – סיפורם של פסיכה וקופידון
יסוד המים הוא אחד היסודות שקורא בקלפים צריך להכיר היטב. זו סדרה בעלת חשיבות מיוחדת, כיוון שסדרת הגביעים עוסקת בחוקי השפע, וכל קלף בה עוסק בשיעור שאנו חייבים להכיר כדי לעזור לצד השני להבין מדוע הוא לא מתקדם מהמקום בו הוא נמצא.
הגביע, שנבחר לייצג את יסוד המים, הנו כלי קיבול, ומה הוא מכיל? הוא מכיל שפע. המים אינם רק רגשות, כפי שנהוג לחשוב, המים מייצגים את הלא מודע, את המקום בו כל מה שלא ידוע נמצא. המים הם השאול, הפחדים, הצרכים הביולוגיים שלנו, וגם מכלול הדפוסים השליליים אותם צברנו במרוצת השנים. אך מעבר לכל אלו, המים מייצגים את היכולת שלנו להאמין. להאמין זה אומר שאנו יודעים לקחת מהיקום שפע. וכשאנו מפסיקים להאמין אנו פונים לחלק האחר של המים שלנו ומפסיקים לקחת את האנרגיה לה אנו זקוקים כדי להתחדש.
בני האדם הם כלי קיבול של שפע. האמונה העומדת מול הפחדים והלא מודע הקיימים בנו הם מה שמבדיל אותנו מבעלי החיים האחרים, וכנראה שלא בכדי אנו מכילים כמעט שני שליש מים.
שלושה גביעים – אמון
כמו פסיכה, גם אנו לא תמיד רואים את הפרצוף האמיתי של האהוב שלנו, וכולנו, למרות שזה אפשרי תמיד, בוחרים להישאר ולא לעזוב. כיצד ייתכן שלמרות ואנו לא יודעים בדיוק מיהו האדם שאתו אנו חיים, אנו שם? כיוון שאנו עושים משהו הנקרא קפיצת אמונה, כיוון שאנו נותנים אמון וזהו מקור השמחה של הקלף.
הגיבורה שלנו בחלק זה של הסיפור היא פסיכה, ובקלף טארוט זה הסיפור מממשיך מהנקודה בה סיימנו את הקלף הקודם בו הגיבור של הסיפור היה קופידון.
לאחר שפסיכה מגיעה אל ארמונו של קופידון, היא מתעוררת ומגלה שהיא נמצאת בארמון קסום. פסיכה היא בת מלך ויופייה הביא אותה לביקור אצל כל המלכים החשובים. היא יודעת מה זה שפע, מהו עושר, אך שפע ואושר כאלו היא מעולם לא חלמה שקיימים. כל מה שהיא רק יכלה לדמיין היה שם: כל סוגי המאכלים והתענוגות, מעסים, שמנים ריחניים ובגדים – עכשיו הכול שלה ובשבילה.
וזה עוד לא הכול.
אמנם היא לא יודעת מיהו בעלה, אך אהובה מתעלה על כל השפע והעושר שנמצא סביבה והוא נותן לה אהבה, רכות ועונג כפי שמעולם לא חשבה שאפשר לקבל. ואיך לא? הרי הוא אל האהבה.
לשמחתה אין גבול, וכל חששותיה שהיו נחלת הקלף הקודם נמוגו. פסיכה מצאה את אושרה וכל שעליה לעשות היה לקבל שתי מגבלות. ראשית, אסור לה להציץ ולגלות את פני אהובה. קופידון רצה שפסיכה תאהב אותו בשל מה שהוא ולא בגלל העובדה שהוא אל האהבה (בגלל שהוא סלב). שנית, אסור לה לצאת מהארמון. קופידון ידע שאם פסיכה תצא מהארמון ותפגוש את אמו, זה לא ייגמר בטוב. הוא ידע שבמקרה כזה אמו תהרוג את אהובתו מבלי להניד עפעף.
ופסיכה הסכימה מבלי אפילו לשאול מדוע.
בוודאי תשאלו את עצמכם: כיצד הסכימה פסיכה לתנאים האלו?כיצד יכולה מישהי לחיות עם בעל שאת פניו היא לא רואה, ולחיות בארמון שממנו היא לא תצא?
ובכן, לפני שאנו ממהרים לשפוט אותה עלי להזכיר שזהו משל, אנלוגיה על החיים, ובעצם את מי שאנו שופטים זהו את עצמנו. הסיבה שמשהו מתעורר בנו כשאנו שומעים את החלק הזה של הסיפור היא שכך רובנו נוהגים. גם אנו לא תמיד רואים את הפרצוף האמיתי של האהוב שלנו, וכולנו, למרות שזה אפשרי תמיד, בוחרים להישאר ולא לעזוב. כיצד ייתכן שלמרות ואנו לא יודעים בדיוק מיהו האדם שאתו אנו חיים, אנו שם? כיוון שאנו עושים משהו הנקרא קפיצת אמונה, כיוון שאנו נותנים אמון וזהו הדבר בו עוסק הקלף.
הקלף מדגיש את הצורך לשמוח. השמחה היא חלק ממערכת היחסים שלנו עם היקום. אם לא נחגוג נפסיק לקבל את השפע לו אנו מצפים. לעיתים כאשר אנו מוצאים עבודה, בני זוג או מקבלים בשורות טובות אנו חוששים לפרסם את הדבר שלא לקלקל, מפחד עין הרע. אך זוהי גישה מוטעית! הקלף קורא לנו לחגוג, להוציא, להחצין ולפרוק – וזה שלב חשוב מאד מכיוון שזהו חלק מהתהליך בו אנו מתחברים אל השפע.
אם אצל אלו הבוחרים להיות כלואים בכלוב של זהב, הסיפור יעורר תהיה. יש לא מעט אנשים שצריכים לצאת מהדלת, שיכולים תמיד לעזוב מתי שרק יבחרו, ובוחרים להישאר למרות שלא טוב להם, אבל לא על מקרים אלו מדבר הקלף.
הקלף מדבר על המקרים בהם טוב לנו ושאנו לא יודעים להסביר מדוע אנו נותנים אמון. על המקרים בהם אנו כה שמחים ולמרות שאין לנו סיבות מוצקות או אסמכתאות להסתמך עליהן. על אותם המקרים שפשוט אין ברירה, אלא לתת אמון ולהתמסר.
הגיבור בקריאה – ההתנהלות שלנו
הפירוש המקובל של קלף זה עוסק בשמחה וחגיגה, ואכן כך הם הדברים. אולם יחד עם זאת צריך לזכור שהשמחה והחגיגה האלו צומחים מתוך משהו. הקלף לא מדבר על שמחה רגעית, או על מצב מאולץ. הוא מייצג שמחה וחגיגה חזקים הצומחים מתוך משהו עמוק יותר, משהו חזק ויציב המאפשר לשמחה הזו לעלות על פני השטח בעוצמה גדולה. המקור של כל אלו הוא האמון, או ליתר דיוק היכולת שלנו לתת אמון.
החתונה שקלף זה יכול לייצג פעמים רבות לא תהיה אפשרית אם לא יהיה אמון בין שני בני הזוג ואם אם לא בוטחים זה בזה, אהבתם לא תהיה אמיתית. אם תבוא אלינו אשה נשואה ותשאל האם בעלי נאמן לי וייצא קלף זה, התשובה היא שהוא נאמן לאשתו (ואתם מוזמנים להתבונן על הקלף של ליז גרין בו רואים את קופידון מתבונן על פסיכה ומרוכז בה, ולא בנימפות האחרות הנמצאות שם). לכאורה הכול בסדר, אותה אשה יכולה לחזור הביתה מאושרת.
אבל האם היא באמת תהיה מאושרת? האם לאחר שהיא הלכה לקורא בקלפים שאמר לה: "אל תדאגי, הכול בסדר!" היא תחזור הביתה והכול יהיה בסדר?
אני בספק רב. מדוע ? כיוון שמשהו מאד לא בסדר כאן. מה שאינו תקין היא העובדה אותה אשה, הנשואה לבעל כה אוהב ונאמן, כלל חושבת בכלל על אפשרות כזו? מה שמקולקל כאן זה שלאותה אשה אין אמון. היא לא מסוגלת, כמו פסיכה, לבטוח בבעלה ולחיות חיים מאושרים, וכפי שקופידון יאמר לפסיכה בהמשך, כך גם אנו צריכים לספר לאותה אשה שבמקום שבו אין אמון – אין אהבה, ושעד שאותה אשה לא תשקם את היכולת שלה להאמין בזוגיות שלהם, לבטוח, משהו יהיה חסר בזוגיות שלה.
כשיוצא הקלף שלושה גביעים בקריאה, זה אומר שלאחר שעברנו תהליך, עמלנו קשה, או חיזרנו באדיקות אחרי רעיון, האמונה שלנו השתלמה והגענו לציון דרך של הצלחה, קיבלנו אישור שהכול בסדר, והצלחנו להתחבר אל השפע. בקלף זה משתחררת שוב הזרימה ומרמזת על החוסר שהרגשנו לפני כן. אנו יכולים לנשום לרווחה ולהתחיל לחגוג את הצלחתנו. למרות שעדיין יש לפנינו עבודה זוהי נקודת ציון חשובה שיש לחגוג וליהנות ממנה.
הקלף מדגיש את הצורך לשמוח. השמחה היא חלק ממערכת היחסים שלנו עם היקום. אם לא נחגוג נפסיק לקבל את השפע לו אנו מצפים. לעיתים כאשר אנו מוצאים עבודה, בני זוג או מקבלים בשורות טובות אנו חוששים לפרסם את הדבר שלא לקלקל, מפחד עין הרע. אך זוהי גישה מוטעית! הקלף קורא לנו לחגוג, להוציא, להחצין ולפרוק – וזה שלב חשוב מאד מכיוון שזהו חלק מהתהליך בו אנו מתחברים אל השפע.
מאוד מעניינת נקודת המבט הזו, אך ברגע שעולות המחשבות על בגידת בן/בת הזוג מאוד קשה לנטרל אותם ואז האמון נעשה קשה יותר. איך מפסיקים מצב כזה?