כשלושת-רבעי אוכלוסיית העולם שותים קפה. למעלה משליש שותים יותר משתי כוסות ליום ואפשר להגדיר אותם מכורים. אם זו הייתה מחלה, זה היה מוגדר מזמן כמגפה והיינו שרויים במצב חירום. אין ספק כי מדובר בתופעה עצומה ורבת ממדים, אולם מדוע בעצם אנו שותים קפה? ואני לא מדבר על הטעם. כיצד קורה שאנושות שלמה הופכת להיות מכורה למשקה הקפה?
תרבות הקפה, מנהגים, היסטוריה וקצת על תעשיית הקפה
התחנה הראשונה בניסיון שלי להבין את החידה היא בבחינת תעשיית הקפה, ההיסטוריה מנהגים ותרבות הקפה.
הקפה הוא התרופה האידיאלית לאדם המערבי אשר ממלא את חייו בריקנות. הקפה נותן לנו את כל מה שאנו לא נותנים לעצמנו – את תחושת החיים. לא לקפה אנו מכורים כי אם לצורך שלנו להרגיש בחיים, וכשאנו לא עושים זאת מספיק טוב עבור עצמנו, אנו מוכנים להסתפק במקום שני ולהתנחם בחמימותו הנעימה של הקפה.
תעשיית הקפה היא עצומה והיא השניה בגודלה אחרי תעשיית הנפט. בשונה מתעשיית הנפט, זו תעשיה בריאה מבחינה אקולוגית שכן היא מעודדת גידול של מיליארדים רבים של עצי קפה (לייתר דיוק, שיחים שגובהם מגיע לכ-10 מטרים), ירוקי עד, המספקים לא רק 60 מיליארד קילוגרמים של קפה ופרנסה ל- 25 מליון איש, כי אם סביבה "ירוקה" המספקת חמצן ומסייעת לצמצום זהום האוויר.
תרבות הקפה מושרשת בנו ואנו נפגוש את הקפה בכל אשר נלך. את הקפה אנו אוהבים לשתות כבילוי חברתי בדייט או בפגישה נעימה, אנו נשתה אותו בבוקר לפני תחילת היום ובערב כפינאלה לבילוי מוצלח ובכל פעם טעמו יהיה שונה.
בתי הקפה היו תמיד מקום מפגש בו לא רק שתו קפה, אלא עשו עסקים, ועסקו בפעילות חברתית ואינטלקטואליות. הקפה היה "רק התירוץ".
במאה השבע עשרה הכינוי של בתי הקפה היה "Penny University", וזאת כיוון שבמחיר של פני היה ניתן לקנות עיתון, או לשתות קפה ובמקביל לשמוע את ריכולי היום.
המושג "טיפ" ממנו נהנים המלצרים הומצא בבית הקפה. בהולנדית משמעות המילים: "כוס קפה" (“bakkie troost") היא גם כוס של נחמה.
היה זה בלתי נמנע כי בקפה, אשר כל כך שזור במארג חיינו, ניתן יהיה לראות את עתידנו וכבר בתחילת דרכו הפופולרית של הקפה במאה השבע עשרה נמצאו אלו אשר יכלו לראות את עתידו של האדם בקפה.
לטורקיה יש מקום נכבד הן במקור הקפה והן במנהגים, שימושים וטעמים רבים אשר מקורם בארץ זו. משפט טורקי אומר: קפה צריך להיות שחור כמו גיהינום, חזק כמו מוות ומתוק כמו אהבה.
בעבר הלא רחוק של טורקיה, כשהגיעה משפחת החתן המיועד למשפחת הכלה לבקש את ידה, לא ניתן משקל רב לדעתה של הכלה, אולם היא בכל זאת הביעה את דעתה דרך הקפה. נהוג שהכלה מכינה את הקפה ורמת מתיקותו אומרת עד כמה היא רוצה את החתן המיועד. קפה מתוק מביע האת הסכמתה וקפה מר מביע את מחאתה.
הקפה יובא לראשונה לאירופה מארצות ערב בשנת 1600, אולם בתחילה הוא לא יובא כמשקה, אלא כתרופה בפיקוח רפואי. הוא שימש לא רק כסם מעורר, אלא גם בתרופה המטפלת באסטמה. מקור המילה קפה הוא במילה הערבית "קוואה" ("kahawah") שמשמעותה "משקה הנפש".
הקפה פרץ לתודעת האדם די מהר וזאת למרות ניסיונות כושלים ורבים אשר נעשו, כדי למנוע את שתיית הקפה, הןמצד הרשויות, לרבות צווי מלוכה, והן מצד אנשי הדת אשר ראו בתחילה במשקה זה כמשקה של השטן. בתחילה הוא היה משקה יוקרה אולם מהר מאד הוא הפך להיות משקה עממי שכל אדם יכל להרשות לעצמו.
בכל זאת, מדוע אנו כל כך אוהבים את הקפה? מה יש בו שמושך אותנו? מה הוא מסמל עבורנו ומה הקפה באמת עושה לנו?
מי הם אנשי הקפה – הקפה בהומיאופתיה
את התשובות המשכתי לחפש בהומיאופתיה. בתהליך הפרובינג (ואתם מוזמנים ללחוץ על קישור זה ולקרוא על התהליך בהרחבה) ניתנו למתנדבים תרופה הומיאופתית המופקת מפולי הקפה. שמה, דרך אגב הוא coffea-cruda.
המדע מכיר את הסימפטומים הקשורים בנטילת יתר של קפה, אולם ההומיאופתיה מאפשרת לראות רמה נוספת של סימפטומים, את הסימפטומים הנפשיים.
המתנדבים שנטלו את התרופה, החלו להרגיש תחושת לחץ ועצבנות באופן די מיידי. הם דיווחו על לחץ, עצבנות וחוסר שקט קיצוניים עד כדי תחושה של רדיפה. חלק מהסימפטומים החריגים עליהם דיווחו המתנדבים היו: צורך לאכול ולשתות במהירות, פחד ורגישות לרעשים, פחד כי הם עומדים להשתגע. הם דיווחו כי הם מדמיינים שהם פושעים וכי הם רחוקים מהבית.
יחד עם זאת הם דיווחו על תחושות התעלות, כי הם צריכים לעזור לאנשים ולאנושות, חלקם דיווחו כי הם מרגישים או מדמיינים כי הם בגן-עדן.
"אנשי הקפה", וכשאני אומר "אנשי הקפה" – כוונתי לאלו אשר יתגלה במהלך התשאול כי התרופה ההומיאופתית "קפה" מתאימה להם, מרגישים צורך לעשות וליצור לטובת האחרים. "אנשי הקפה" מרגישים כי הם יהיו מקובלים ואהודים רק אם הם יהיו נדיבי לב וייעשו מעשים טובים למען אחרים. הם חשים צורך להיות יצירתיים ופרודוקטיביים, הם עובדים קשה לטובת האחרים ולא מצפים לקבל שום תמורה או נדיבות מנגד. הם לא חווים שמחה וגם אם הם יקבלו חדשות טובות הם מרגישים שהם לא יכולים לקבל את זה. אין להם זמן לבילויים, לחדשות טובות. הם צריכים להספיק!
ל"אנשי הקפה" מאד חשוב שהכל יהיה בסדר. הם אנשים רגישים ורגישותם מופנית במיוחד לדעות החברה עליהם. במקרים רבים אנשי הקפה מאד ערניים לצרכים של אחרים ומרגישים אחראיים על טובתו של האחר.
נראה כאילו "אנשי הקפה" מרגישים לא שייכים, רחוקים מסביבתם הטבעית, מרגישים מבודדים ונטושים. עתידם לא בטוח ולכן, כדי לא להרגיש מבודדים, הם צריכים להישאר ערים כל הלילה לעבוד וליצור.
לפעמים מגיע הזמן להתעורר ולהריח את הקפה
נראה כאילו "אנשי הקפה" חיים בתחושה כי אסור להם לטעות, כי לא תינתן להם הזדמנות שניה ולכן הם צריכים להיות ערניים ולשפר את הביצועים שלהם. אם נבחן את אלו העושים שימוש חריג בקפה, אלו הזקוקים לו כסם מעורר, נוכל לגלות את המכנה המשותף לכולם: כולם צריכים את הקפה כדי להיות מסוגלים לעשות דבר הגדול מהם, דבר שבאופן טבעי הם לא יוכלו לעשותו.
החיים המערביים הופכים אותנו לכלואים בתוך תחושת הצורך, ההכרח. אנו חייבים להספיק, להצליח. תמיד חיים על הקצה ומנסים לצאת מגבולות היכולת שלנו, אולם בשביל מה? האם אנו לא שוכחים קצת את עצמנו? מה באמת חשוב? האם הגיע הזמן שנתעורר ונריח את הקפה?
את הקפה צורכים לרוב אלו אשר זקוקים להישאר ערניים. לרוב אלו יהיו אנשים אשר נותנים שרות לאחרים, הפועלים לטובת הכלל או למטרה גדולה. אנו נמצא אותם בכל המגזרים: רפואה, משטרה, עריכות דין, ניהול, תעופה, נהיגה, לימודים (סטודנטים) ועוד.
כל אלו סומכים על הקפה שיאפשר להם להיות טובים יותר, רהוטים יותר, ערניים יותר והכי חשוב – כדי שלא ייעשו טעויות.
הקפה מאפשר לנו את זה, מאפשר לנו להיות רמה אחת מעל מי שאנו. הוא מעלה את רמת הדריכות והערנות שלנו ומשפר את הביצועים שלנו, אולם האם אנו לא משלמים מחיר בכך שאנו חורגים מהגבולות שלנו? ואולי אנו כבר משלמים את המחיר?
החיים המערביים הופכים אותנו לכלואים בתוך תחושת הצורך, ההכרח. אנו חייבים להספיק, להצליח. תמיד חיים על הקצה ומנסים לצאת מגבולות היכולת שלנו, אולם בשביל מה? האם אנו לא שוכחים קצת את עצמנו? מה באמת חשוב? האם הגיע הזמן שנתעורר ונריח את הקפה? איפה שהוא לצריכת קפה מוגברת יש מחיר. זה לא שאנו מוכרים את הנשמה שלנו לשטן בכל פעם שאנו לוגמים מהנוזל הנפלא הזה, אולם בכל זאת יש משהו שאנו מפספסים כשאנו עושים שימוש מוגזם בקפה. ישנו משפט צרפתי מפורסם האומר כי קפה מבושל הוא קפה מקולל, אמנם הוצאתי ביטוי זה מהקשרו, אולם בכל זאת יש כאן קללה. אנסה להסביר.
הקפה מחזק אותנו, אולם שימוש יתר בקפה הופך אותנו להיות רגישים מידי, דרוכים מידי. הקפה כאילו מפעיל לנו את מנועי העזר. פתאום אנו מוכנים לפעולה, מחכים למשהו שיקרה. אולם, יחד עם זאת אנו יכולים לפספס את הדברים הפשוטים בחיים, יופי, שקט, טבע. קשה לנו להירגע, להיות בשקט, לעשות מדיטציה. להרבה אנשים קשה להירדם לאחר נטילת כוס קפה בערב, ואם אני כבר עוסק בשינה, פעמים רבות לאחר גמילה מקפה (ולא מקפאין, דרך אגב) אנו נהיה מסוגלים לחזור לחלום ולעורר את החלק הפנימי הרדום המנסה לספר לנו דבר מה, ולעזור לנו להבין את החיים.
אז כמו כל דבר בחיים, חשובה המידה. שימוש יתר עלול לנתק אותנו מהטבע שלנו וממי שאנו. מהשקט שלנו. לפעמים צריכה מוגזמת של קפה יכולה להיות סימבול, צעקה לעזרה וקריאה לעצמנו להפסיק לרוץ קדימה ולהתחיל לחיות!
הסימבול קפה בחלום ובחיים
הסימבול קפה, מייצג את הצורך להתחיל לחיות. לא ניתן למצוא ביטוי טוב יותר אשר ייצג את משמעות הקפה מאשר הביטוי: "להתעורר ולהריח את הקפה".
מצד אחד הסימבול קפה יכול לרמוז כי אולי אנו לא שמים לב לדבר מה בחיינו והגיע הזמן לשים לב לפרטים ולמה שמסתתר בהם. אולי לא המטרה שלנו היא החשובה, אלא הדרך.
מצד שני הוא יכול לבטא את הצורך בגירויים וריגושים. אולי אנו מרגישים כי חיינו משעממים וחסרי עניין והקפה מייצג את הצורך להתעורר ולחיות את החיים כמו שצריך, כפי שאנו רוצים וחולמים.
הקפה מייצג צורך, תחושה כי אנו לא מספיק "חיים" לכן אנו כל כך רוצים אותו. לכן אנו כל כך נמשכים אל הצבע, הטעם והריח שלו. הוא התרופה האידיאלית לאדם המערבי אשר מילא את חייו בריקנות. הקפה נותן לנו את כל מה שאנו לא נותנים לעצמנו – את תחושת החיים. לא לקפה אנו מכורים כי אם לצורך שלנו להרגיש בחיים, וכשאנו לא עושים זאת מספיק טוב עבור עצמנו, אנו מוכנים להסתפק במקום שני ולהתנחם בחמימותו הנעימה של הקפה.
ראש ממשלת ישראל חי חי נחמן שי
שגיא יקר,
כתבתי כמה פעמים תגובה בפייסבוק ומשום שיש שם איזו תכונת "רענן" מרגיזה
התגובה לא נשמרה.
בכל אופן, תודה על מאמר מרתק. אין לי ידע בהומאופתיה ולכןם מנועה מלהגיב לעומק.
תודה לך על ידע ומידע מרחיבי אופקים.
בהצלחה לאשתך בעסק בניית האתרים.
חודש טוב ומבורך
רחל