הסימבול חתול ומשמעותו בחלום ובחיי היום יום

האם זה שווה את זה?

אין ספק כי חתול היא חיה מרהיבה ביופייה. אפילו אלו אשר אינם נמנים עם אוהדי החתולים יודו כי זו חיה מופלאה. זה לא רק מבנה הגוף הגמיש, זו לא רק הזריזות המדהימה, התחכום והחמקנות, המאפשרת לחתול להיות אחד הציידים המופלאים שהטבע ייצר. זה משהוא אחר שגורם לנו להתפעל ממנו, משהו מעבר ליכולת התפיסה שלנו: יש בו משהוא שקט ומסתורי. הוא כאילו שומר סוד ולא משנה כמה חתולים נראה, כמה נהיה קרובים לעולם שלהם, תמיד יהיה שם משהוא בלתי ניתן להשגה עבורנו, איזה סוד לא מפוענח הממתין לנו בשתיקה רועמת.

הראשונים שתרבתו את החתולים היו המצרים, אשר נעזרו בחתולים כדי להלחם במזיקים טבעיים אשר איימו על שדות התבואה והיבול. מהר מאד החתולים, שעשו את עבודתם בצורה יוצאת דופן, החלו לחדור אל חברת בני האדם. מכאן הכל נהיה רק יותר טוב עבורם. במרוצת הדורות הפופולריות שלהם הלכה וגדלה הם הפכו למצרך נדיר וחשוב בכל העולם. את העדויות לכך אנו רואים היום, כאשר בכל בית שלישי בעולם יש חתול.

החתול נתן לאנושות כל כך הרבה. מלבד החברה הנעימה, הוא הגן בפני המכרסמים שאיימו לא רק בהרס התבואה ורעב, כי אם במחלות ובמגיפות. בתמורה החתול קיבל מעט מאד, אם בכלל. הוא היה הגיבור שלא רק שלא היה מוערך כראוי, אלא שהאנושות העלתה חשדות והאשמות כנגדו. כל כך הרבה אמונות טפלות וסיפורים סופרו עליו: באסיה האמינו כי אנשים לאחר מותם הופכים לחתולים. בסין האמינו כי לאחר שחתול מגיע לגיל מסוים הוא יכול להפוך לכל יצור אחר. ביפן האמינו כי חתולים יכולים לדבר לאחר שהגיעו לגיל 10. בימי הביניים חתולים שחורים נרדפו היות והאמינו שיש להם קשר עם מכשפות, ובאותו העניין הנצרות האמינה כי הם שליחי השטן וכי הוא יכול לתקשר עמו. עד היום רווחת האמונה הטפלה כי כשעובר חתול שחור צריך לירוק 3 פעמים. רק לאחרונה החלו לייחס לחתולים גם תכונות של מזל טוב וריפוי.

רבים טועים ומשווים חתול לכלב, אלא שזו טעות. דיוויד טיילור בספרו "החתול" (הוצאת כינרת) כותב: "שלא כמו הכלב, החתול הוא אדון לעצמו – עצמאותו אינה עומדת למכירה. כדי ליצור קשר טוב עם החתול אין להתייחס אליו כאל רכוש, אלא יש לראות בו דייר נוסף בבית, הבוחר לבלות את זמנו אתך ואינו מבקש דבר בתמורה, לבד מאספקה צנועה של מזון ומשקה."
לאחר מכן ממשיך טיילור וכותב: "בחיבתו של חתול יש לזכות – שלא כמו כלב, הוא לא יישאר עם בעלים גרועים מתוך נאמנות מוטעית. מאידך, יודע חתול לזהות הבנה והערכה מצד בעליו, והוא יגיב בחיבה ובכבוד. כדי להפיק את המירב מחתולך, עליך להבין את טבעו ולהתנהג אל שותפך לבית בהתאם."

באופן די חריג, ביות החתולים היה תהליך מהיר מאד. הם השתלבו בחברת בני האדם במחצית הזמן שלקח לכלבים להתביית ואפילו פחות. לא היה צורך לאלף אותם או להפעיל כוח מכל סוג שהוא והטענה הנפוצה היא כי החתולים למעשה התבייתו מרצון.

הם ויתרו על העצמאות שלהם, על הטבע, הפראות, על הכבוד שלהם ועל החופש.

אבל בשביל מה? בשביל אוכל? בשביל הישרדות? 
האם זה שווה את זה?

שאלה הזו נשארת באוויר והיא נמצאת שם. זהו סודם של החתולים ואותו ננסה לפענח.

אני מתאר לעצמי כי הקושי הגדול שהיה לחתולים בתהליך הביות היה לשלוט בפחד מבני האדם. לאחר מכן היה עליהם "לסבול" את בני האדם ואת היחס שלהם ואפילו מאוחר יותר, ליהנות מזה. זהו המחיר "הפעוט" שהיה נחוץ על-מנת לחיות חיים של נוחות.
למעשה, באיזו שהיא מידה החתולים זנו את עצמם כדי להשתלב בחברת המין האנושי וברגע שהם כבר היו שם התמורה הלכה וגדלה. החתול חי חיים לא רעים: הוא נהנה מאוכל בשפע, תוחלת ואיכות חיים העולה בהרבה על אחיהם הפראיים. הם למדו במשך השנים ליהנות מחברתנו ולהבין אותנו. החתולים אפילו פיתחו עבורנו יללת "מיאו" מסוימת – את זו שאנו שומעים בדרך-כלל. היא מיועדת רק לנו שכן אין חתולים מייללים יללה זו לעבר חתולים אחרים.

מהו החלק בנו אותו מייצג החתול כסימבול? מי הם בעצם אנשי החתול? האם החתולים מייצגים את רעיון הזנות הקיים במין האנושי? האם אפשר להשוות אותם ליצאניות המוכרות את גופם?

חתול בהומיאופתיה

את התשובות חיפשתי בהומיאופתיה ובתהליך בדיקת התרופה ההומיאופתית הקרוי: proving, (אתם מוזמנים ללחוץ כאן על הקישור למאמר "איך סימבולים באים לעולם" ולקרוא על התהליך בהרחבה). האנשים שנטלו את התרופה ההומיאופתית בתהליך זה, דיווחו על סימפטומים רבים ומעניינים וכולם מובילים למסקנה כי התמצית, הרעיון המרכזי הקיים בתרופה, הוא העצמאות. בדומה לחתולים גם חיי האנשים הקשורים עם התרופה סובבים סביב הצורך בעצמאות ובחופש, אולם הנחקרים, אשר בשונה מן החתולים, יכלו לבטא את עצמם, נתנו תמונה מאד מעניינת על מהות החתול.

רבים דיווחו על רצון עז לצאת מהבית ולהיות באוויר הפתוח, לטייל. השינה שלהם נהייתה קלה יותר וכל רעש העיר אותם (תכונה המאפיינת את שינת החתול), הם שאפו לעצמאות, החלו להרגיש כבולים והרגישו צורך לברוח בכל מה שמחייב בחייהם.

הרבה דיווחו על סימפטומים העוסקים באכזבה, פחדים וניצול: אחד הפחדים המאפיינים את "אנשי החתול" הוא פחד מנפילה במדרגות ומדברים חדים (פחד מחדירה). החלומות המעניינים עליהם דיווחו האנשים סבבו סביב מיניות ואלימות מינית, לרבות ניצול מיני ואונס.

משפט מפתח חשוב שיאמר במהלך טיפול ההומיאופתי על ידי אדם לו מתאימה התרופה הנו: "נפגעתי, ואני לעולם לא….."
זה יכול להיות בעל חיים שנפטר ובעליו כל-כך נפגע שהוא נשבע כי לעולם לא יביא עוד בעל חיים, זה יכול להיות אדם שלעולם לא יתאהב שוב, לא יבטח שוב ובמקרים קיצוניים נמצא אנשים שאפילו לעולם לא ירצו יותר קשר עם המין האנושי ויעדיפו את חברת החיות. אנשים אלו נפגעו עד עמקי נשמתם. הם מרגישים מנוצלים, הם שונאים את עצמם על מה שהם הפכו להיות, ומפתחים התנהגות זו כפיצוי על הפחד לאבד שוב את העצמאות שלהם. הם מעדיפים להתבודד ולהסגר, מאשר להיפגע שוב.

לפני שאנשים אלו נזקקו לעזרה, הם היו אנשים קשיי יום, חלקם מסורים לעבודתם, לזוגיות בהם הם נמצאים, חלקם לא אוהבים את מה שהם עושים, חלקם שחוקים, לחלק קשה ורובם רואים שזה יכול להיגמר רע, אבל בכל זאת ממשיכים. האכזבה עבורם היא סיום הקושי ואחריה הם בוחרים להתנתק ולחזור להיות עצמאיים בכל מחיר.

רעיון הזנות מאד בולט בתרופה זו: אי אפשר להתעלם מהתחושה עליה דיווחו האנשים כי הם מלוכלכים, שאין להם כבוד, שהם מוכרים את עצמם בשביל כסף, גם כשמדובר בזוגיות שלהם. פעמים רבות במקום בו היה הקונפליקט בין הרצון לעצמאות ובין המקום בו קיים צורך בתלות, אפילו במערכות יחסים, עלו תחושות אלו.

מיהם "אנשי החתול" ומדוע הם שואלים את השאלה: "האם זה שווה את זה?"

החתול נתן לאנושות כל כך הרבה. מלבד החברה הנעימה, הוא הגן בפני המכרסמים שאיימו לא רק בהרס התבואה ורעב, כי אם במחלות ובמגיפות. בתמורה החתול קיבל מעט מאד, אם בכלל. הוא היה הגיבור שלא רק שלא היה מוערך כראוי, אלא שהאנושות העלתה חשדות והאשמות כנגדו. 

הסימבול חתול, כמו סימבולים אחרים, קיים בכל אחד מאתנו. לפעמים הוא חבוי ויעלה על פני השטח במקרים נדירים ולפעמים הוא חלק מהמהות היום היומית שלנו. "אנשי החתול" יכולים להיות כל אחד ואחד מאתנו ואנו נפגוש בהם בתדירות הרבה יותר גבוהה ממה שנראה, וכפי שאת החתולים אנו נראה בכל אשר נפנה, כך גם אנשי החתול ימצאו בכל מקום. "אנשי החתול" רגישים יותר ממה שהם מראים. הם יודעים כי כאשר הם יתמסרו זה יהיה טוטאלי ומפחדים מאפשרות זו, מפחדים להיפגע ולכן הם לא יהיו שייכים במאה אחוזים. הצורך בעצמאות היא הדבר החשוב והנעלה בחייהם. פעמים רבות הם יעמידו אותה לפני כל דבר אחר. הם יהיו מוכנים לעבוד קשה, לשחוק את עצמם וממש למכור את הנשמה שלהם, גופם, שכלם או כל דבר אחר ובלבד שעצמאותם תישאר להם. בלבד שיוכלו להמשיך להיות מי שהם רגילים להיות.

החתול מייצג חלק מהאני הקיים בנו אשר רגיש ומפחד להיפגע. צד זה עולה בכל פעם בו קיים הקונפליקט בין הצורך שלנו בעצמאות והצורך שלנו בקשר מחייב, בכל תחום. אותו חלק מפחד מהאכזבה שתבוא, אותה אכזבה כל כך קשה וכואבת. לכן הוא אינו מוכן להיחשף, להתמסר. זהו החלק ששואל: "האם זה שווה את זה?" ופעמים רבות התשובה תהיה לא!

חתול בחלום והסימבול חתול

חתול ניחן בתכונות רבות אשר מהן נגזרו סימבולים רבים:
אין ספק כי הסימבול העיקרי אותו מסמל החתול הוא עצמאות וחופש, את הצורך להיות בלתי תלוי ובעל יכולת לפעול כאינדיבידואל, ללא השפעת אחרים.

בגישות אזוטריות רבות חתול מייצג את הקשר עם הסודות הכמוסים של היקום. כדי לגשת לסודות עליהן הוא שומר, צריך לתת לו כבוד וה"שיחה" עמו היא בדרך של שקט. חתול נחשב לשומר החלומות ועוזר לחזק את הקשר עם מימד החלום כאשר יוצא החולם למסע חלימה.

עיני החתול מסוגלות לראות היטב בלילה ומכאן נובע הקשר עם כל מה שמעבר, אותו החתול מסמל:אינטואיציה, ראיית הנסתר, עתיד וגלגולי נשמות.
הודות לרפלקס ההתיישרות של החתול, הוא תמיד נוחת על הרגליים. לכן בחלום אנו נפגוש בו כסימבול של הישרדות וכמייצג את היכולת להיחלץ מכל מצב. יחד עם זאת החתול מייצג גם את ייצר הסקרנות אשר לא תמיד מוביל את האדם למקום בטוח.

חתול הנו חיית לילה ובזמן זה הוא צד. לכן מקשרים אותו עם הלילה, עם כוחות הלילה ועם כוחות השינוי של הטבע.יחד עם זאת, זו הסיבה שבגללה הוא נחשב בעבר גם כמייצג מזל רע ורשע.

ביפן החתול מייצג שפע ונמצא פסלוני חתולים רבים בפתחי העסקים.

רבים מכירים את הסימבול חתול בחלום כסימבול מיני, המייצג מין ללא שובע ואפילו מיניות הנוטה לאלימות. המיניות של החתול מאד מעניינת: החתולה יכולה להגיע לבגרות מינית כבר בגיל 6-7 חודשים. המין שלהם נראה כמו תערובת מוזרה של כאב והנאה, וחלק מטקס הזיווג כולל אקט מכאיב הנעשה על-ידי הזכר. לכן החתולה תשמיע במהלך הזיווג יללה-צרחה הנשמעת כמו תשוקה המשולבת בכאב.

יחד עם זאת חתול בחלום וכסימבול כללי יכול לסמל את הבדידות הקיימת אצל האינדיבידואל, את האדם הפשוט, היום יומי המפחד להתמסר ולהיפגע. אדם העובד קשה ושעות רבות, מנוצל, ויש עליו עומס גדול ותמיד תשאל השאלה: "האם זה שווה את זה?" למרות זאת הוא תמיד עושה את זה.

חתול בקלפי טארוט

את החתול נמצא בחפיסת קלפי טארוט "ריידר" בקלף מלכת המטות. לא ברור מדוע וייט הציב שם את החתול. אולי הוא התכוון להציג סוג של נמר כפי שמופיע בחפיסת שחר הזהב, ואולי הייתה לו כוונה נוספת, לא ידועה. בכל מקרה הסוד שמור עמו וכמו במקרה של החתולים: זה שם בקלף. מה שנותר לנו הוא לתת לסימבול זה ביטוי אסוציאטיבית שיעלה בכל פעם מחדש.

לפעמים נוכל לראות את החתול שומר על המלכה, במקרים אחרים הוא ייצג את כוחותיה ואת עוצמתה. יכול להיות שנראה כי הוא מייצג את הסוד שהיא שומרת, אולי היא מכשפה המצליחה לכשף את השואל, או שההפך הוא הנכון והשואל מכשף אדם אחר. יכול להיות שלשואל יש כוחות נסתרים אותם הוא צריך לגלות ואולי החתול מראה כי השואל לא בוטח, כי הוא חושש שיפגע. אולי הוא עובד קשה ומרגיש כי הוא מוכר את עצמו ללא תמורה נאותה. לפעמים הוא נשחק ולפעמים הוא פשוט שואל את עצמו: " האם זה שווה את זה?".

לחתולים יש הרבה צדדים קסומים ולא מובנים. הם שומרים על הרבה סודות ויש להם הרבה מה ללמד אותנו. הם לא בוטחים בנו, ובצדק. לאורך ההיסטוריה רק אכזבנו אותם. הם רוצים להיות חלק מאתנו, להתמסר ולגלות לנו את סודותיהם, אולם הם אינם מוכנים לאבד את העצמאות המוחלטת שכה חשובה להם. הם מפחדים להסתכן ולהתאכזב. תמיד תישאר דילמה זו אצל החתול, ותהיו בטוחים כי לא פעם הם שואלים את עצמם את השאלה החשובה: "האם זה שווה את זה?".