לאן נעלם האביר על הסוס הלבן? ארבעת האבירים של קלפי הטארוט

כבר זמן רב האביר על הסוס הלבן מתעכב ונראה שהוא פשוט מסרב להגיע, ושמשנה לשנה המפגש המרגש של 'בינו ובינה' כבר אינו פשוט כמו פעם.
מדוע כל-כך הרבה דייטים ראשונים מסתיימים עוד לפני שהם מתחילים? מדוע פעמים רבות הוא לא רוצה להתחייב, אלא רק מדבר? כיצד זה שהוא שולח אין ספור מסרונים בהם הוא מדבר על חתונה וילדים, אך בפועל בסוף השבוע הוא מבריז? 

שמונה עשרה שנים אני מלווה תלמידים בתהליכים שונים במהלך הקורסים שלי. סביב השולחן המוקדש למרחב עבודה אישי, יושבים בכול יום כעשרה אנשים כבר למעלה שמונה עשרה שנים ששולחן זה משמש כמיקרו קוסמוס של החברה שלנו, ונראה שלמרות שבעניינים שבינו ובינה בעיקרון שום דבר אינו משתנה, והסיפורים לרוב חוזרים על עצמם, בעשר השנים האחרונות יש שוני. אני בהחלט רואה שהחלה מגמה הולכת ומחריפה של קושי במציאת בן זוג על בסיס שאותו אני מכנה חוסר בשלות. 

כבר כמה שנים שלמצוא את הנסיכה או האביר כבר לא הולך כמו בסיפורי האגדות, ונשים וגברים מתקשים להיכנס למערכות יחסים יציבות. אומרים שפעם הכול היה פשוט יותר. המפגש "גבר פוגש אשה", היה קל. מציאת בן הזוג הייתה זמינה ופשוטה יותר. ואילו היום תהליך מציאת הזוגיות הוא מורכב, ארוך ומייגע ובהרבה מאד מקרים נגמר לא טוב.

כמובן שניתן להאשים את האינטרנט, את העובדה שהיום יש הרבה יותר מבחר, יש יותר ידע ואנשים מטבעם רוצים את הטוב ביותר, אולם זה לא רק זה. לדעתי כל אלו רק מחזקים את מה שטבוע בנו, את מה שסיפורים מיתולוגיים ואגדות מדברים עליו כבר מאות שנים ובמקרה של מאמר זה, את מה שארבעת האבירים מייצגים. 

פעם, לפני עידן האינטרנט, רוב מערכות היחסים היו נבנות כתוצאה מתהליך של היכרות איטי. הזוג היה נפגש באקראי בפעילות משותפת והכירו אחד את השני כל יום קצת. עם הזמן הם למדו לאהוב את מה שהם רואים. היום, איזה סיכוי לנו להתאהב אם מה שאנו מחפשים זה להידלק ברגע?

רבים חושבים שמיתוסים ואגדות הם סיפורי ילדים, אך הם הרבה יותר מכך. המיתוסים אותם אנו פוגשים בסיפורים מיתולוגיים ובאגדות הם מפת הדרכים, המספרים סיפור דרכו האדם לומד להכיר את הדרך לחיים טובים ומלאים יותר. בהעדר מפת הדרכים הזו, נהיה אבודים ותלושים, וספציפית במקרה של מאמר זה, נתקשה להתבגר.
הארכיטיפ, הסיפור, שאותו אציג בשני מאמרים אלו, הוא אחד הסיפורים העתיקים ביותר, שעוסק במערכת היחסים שבינו ובינה ודרכו אנסה לצייר חלק ממפת הדרכים שאבדה. 

מדוע האביר על הסוס הלבן אינו אבירה?

מסע הגיבור הינו המוטיב הנפוץ ביותר בסיפורי אגדות ומיתוסים. מסעות הגיבור אמנם עטופים במעשי גבורה, כוחות על וסוחפים אותנו אל עולם דמיוני, אולם בסופו של דבר זהו מסע התבגרות דרכו לומד האדם כיצד מתבגרים ומה מחכה לו לאחר ההתבגרות, וחשוב לא פחות – מדוע עליו לעשות זאת. 

כשקוראים את סיפורי האגדות אי אפשר שלא לתהות מדוע רוב הגיבורים הם גברים? מדוע האביר על הסוס הלבן הוא גבר? מדוע אין אבירות היוצאות למסע? האם יש כאן אפליה? ואם כן, אז מדוע גם בתרבויות שוויוניות יותר, למשל אצל האינדיאנים, נמצא שרוב הסיפורים הם על גברים היוצאים למסע? 
התשובה קשורה לדרך הטבע, ולעובדה שהגבר צריך לצאת למסע בעוד שהאשה לא. בתרבות האינדיאנית למשל נהוג שכשהילד מגיע לבגרות באים קבוצה של לוחמים, חוטפים אותו באמצע הלילה וקושרים אותו לעץ במרחק 3-4 קילומטרים ומשאירים אותו שם. אם הילד יחזור אז הוא וכול השבט יידעו שהוא חזר כגבר. הגברים צריכים לצאת למסע התבגרות כדי שהם יוכלו לדעת מתי הם התבגרו. 

הנשים לעומת זאת אינן צריכות לצאת למסע התבגרות. 
בגיל 12-13 מסע ההתבגרות מגיע אל האשה. היא מקבלת מחזור  ומנקודה זו ברור לה שהיא אשה. 

כבר כמה שנים שלמצוא את הנסיכה או האביר כבר לא הולך כמו בסיפורי האגדות ונשים וגברים מתקשים להיכנס למערכות יחסים טובות. פעם הכול היה פשוט יותר.המפגש "גבר פוגש אשה", היה קל. מציאת בן הזוג הייתה זמינה ופשוטה יותר. ואילו היום תהליך מציאת הזוגיות הוא מורכב, ארוך ומייגע ובהרבה מאד מקרים נגמר לא טוב. 

המסע של ארבעת האבירים הוא מסע בו  הגיבורים יוצאים כדי לגלות את עצמם ולהבין מיהו ומהם הכוחות שלו. האבירים של קלפי הטארוט הם ארבעה סוגים של נסיכים שלא יקבלו את המלוכה כמו אחיהם הבכור. כדי להיות מלכים יהיה עליהם לצאת למסע, להוכיח את עצמם. הירושה תינתן לאח הבכור, וכדי שהם יהפכו למלכים עליהם לצאת להרפתקה, לפגוש נסיכה, להקסים אותה ורק אז, כשהם ישלימו את המסע, הם יהפכו למלכים.
אך הדרך של האביר על הסוס הלבן אל הנסיכה הוא ארוך ומסוכן, האבירים צריכים להלחם במפלצות, לפתור חידות, לעבור ייסורים. כל אלו חייבים לקרות, כיוון שתהליך ההתבגרות לא יתרחש אלמלא הוא יעבור שינוי אמיתי. 

ארבעת האבירים אותם אציג הם ארבעה טיפוסים שונים, אולם יש להם מכנה משותף אחד: הם נקראים קלפי חצר. אני מניח שאת קלפי החצר כולם מכירים מקלפי המשחק: המלך, המלכה והנסיך. בקלפי טארוט מתווסף עוד שחקן לחפיסה – האבירים, המאמצים את התכונה והמרכזית והחשובה של קלפי החצר: הם מייצגים הזדמנויות. 

המאפיין החשוב והמשותף לכל קלפי החצר הוא שיש לנו הזדמנויות לקדם את נושא השאלה. אך מה יועילו ההזדמנויות הרבות שיקרו בדרכנו אם לא נגיב בזמן ונפעל כשהן יופיעו? 
אך מי לא רוצה לנצל הזדמנויות? ובכן, התשובה היא מי שעוד לא מוכן להתבגר. ההזדמנויות יהיו מתנה אמיתית רק במקרה בו הגיבור, זה שפתח את הקלף, יתבגר, כיוון שרק אז יפעל כדי לנצל את ההזדמנויות. 

אתן לכם דוגמא השייכת לאביר הגביעים, האביר שיש לו נטייה לפנטז במקום לפעול, ואבחר במקרה של אשה היוצאת עם גבר נשוי.
כמה פעמים היא שואלת את אהובה: "מתי זה כבר יקרה? מתי אתה עוזב את אשתך?" כל כמה שבועות הם מפנטזים ביחד כמה נפלא יהיה כשהוא יעזוב אותה, וכמה חייהם יהיו מאושרים כשיוכלו להגשים את החלום של חיים משותפים. 

ואז זה קורה. 

הגבר חוזר יום אחד עם בשורות נפלאות: התגרשתי! הוא יאמר לה "עכשיו אני שלך". אך הוא כל-כך מאושר, שאינו שם לב שמשהו השתנה במבט על פניה. השמחה כה סוחפת אותו עד שאינו מוכן ליום המחר בו היא תבשר לו בעצם היא החליטה שהזוגיות שביניהם לא נכונה עבורה.

מדוע היא עושה את זה? הרי זה לא היה החלום שלה?

התשובה היא שהיא לא התבגרה.

היא לא באמת רצתה לצאת עם גבר פנוי, ובטח שלא להתחתן.  אם היא הייתה רוצה לעשות זאת, היא היית יוצאת עם רווק, ולכן כשהחלום התגשם – היא העדיפה לוותר. 

במאמר הבא (לכניסה למאמר: "ארבעת האבירים בקלפי טארוט" – לחצו כאן), נצא למסע עצמו, ובו נכיר את ארבעת הגיבורים שלנו, ארבעה טיפוסים שאני מאמין שכולם מכירים, ואם נכיר את הסיפור של כל אחד מהם, אולי גם אנחנו נוכל לצאת למסע, להתבגר, ולהיות מוכנים לקבל את השפע שהחיים יכולים לתת לנו.