קלף עשר חרבות – השקט שאחרי הסערה

"מתחתית התהום עולה קול הגאולה. הרגע השחור הוא הרגע בוא יבוא מסר השינוי האמיתי. האור מגיע ברגע האפל מכול.".
(ג'וזף קמפל – "כוחו של מיתוס"). 

כשאחד מקלפי יסוד האוויר מופיע בקריאה, זהו סימן לכך שעלינו לעבור שיעור רוחני. זהו סימן שאנו כנראה לא מתנהלים נכון, מתבצרים בעמדתנו, או הולכים בדרך הלא נכונה, ואז מתעורר יסוד האוויר ומראה לנו שאנו טועים. בשלב הראשון כשיסוד האוויר מתעורר נקבל לרוב רק סימנים ורמיזות לכך שאנו טועים: זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה של צירופי מקרים מוזרים, אנשים שנפגוש, מאמר או ספר טוב שבמקרה לא מקרה יגיע אלינו וכדומה.  אך כשאנו מתעלמים מהסימנים וממשיכים בדרך הלא נכונה, נפגוש את הצד הכואב של יסוד האוויר – את החרב החותכת שכשצריך היא יודעת להכאיב.  והחדשות הרעות הן שהחרב הזו לא תפסיק להכאיב, והקשיים והצרות ימשיכו וימשיכו עד שנבין היכן אנו טועים ונתקן את עצמנו. 

אם נתבונן בתמונות של סדרת החרבות נראה מראות לא נעימים: לב שבור, דאגה, פחד, כאב ועוד. במחשבה ראשונה, נראה שאולי בכלל עדיף לנו בלי סדרה לא נעימה זו, אולם זה אינו נכון, כיוון שהכאב והקושי שקלפים אלו מייצגים, יהיו פעמים רבות המזרזים של תהליכים בחיינו, ובלעדיהם – בלי האתגרים ואפילו ללא הכאב שהם מייצגים,  לא נוכל לתקן את עצמנו וההתפתחות הרוחנית שלנו תתעכב.

ברוב המקרים אדם שחייו זורמים ורגועים, ללא אתגרים, יתקשה להתפתח רוחנית, כיוון שלא יהיו לו מספיק גירויים. אם חיינו יתנהלו על מי מנוחות ויהיה לנו כסף, אהבה, וכל שנרצה, סביר להניח שלמרות כל האושר והעושר, אנו לא נתפתח רוחנית כיוון שלא יהיו לנו את הגירויים הנחוצים כדי לשאול את השאלות החשובות, ללמוד ולהתפתח, ואנו נשאר במקום.
לכן, צריך להבין שיש צד חשוב בסדרת האוויר, והכאב והקושי שהם מייצגים הם תוצאה של צורך פנימי הקורא לשינוי, ומסיבה זו ההתנגדות לשיעור לא נעים אמנם טבעית, אך איננה נכונה שכן השיעור נחוץ להתפתחות שלנו. 

אם נתבונן בתמונות של סדרת החרבות נראה מראות לא נעימים: לב שבור, דאגה, פחד, כאב ועוד. במחשבה ראשונה, אולי בכלל עדיף לנו בלי סדרה לא נעימה זו, אולם זה אינו נכון,
כיוון שהכאב והקושי שקלפים אלו מייצגים, יהיו פעמים רבות המזרזים של תהליכים בחיינו, ובלעדיהם – בלי האתגרים ואפילו הכאב לא נתפתח רוחנית.

ומתי נגמר השיעור? מתי באמת השלמנו את תהליך הלמידה ואנו יכולים להמשיך לצעוד בנתיב החיים מבלי שהחרבות ירדפו אותנו?

על שאלה זו עונה קלף עשר חרבות המציג את סיפורו של אורסטס. ואם גם אנו, כשנעמוד מול המראה, נוכל לקחת אחריות על מה שעשינו ולקבל את השיעור באהבה, אם נכיר בשיעור שאנו עוברים ובערך שלו, נדע שאנו בדרך הנכונה. וכאשר נוכל להגיד לעצמנו שטוב שעברנו את השיעור, להגיד תודה ולראות שבזכות השיעור הקשה  למדנו, אז זהו הסימן שהשיעור מסתיים.
וכשנהיה במקום הזה נוכל לשמוח שלמרות הכאב, מחר יתחיל  יום חדש, יום שבו החרבות מפסיקות את פעולתן, ועכשיו אנו יכולים לשקם את עצמנו ולהתחיל דף חדש.

עשר חרבות – סוף הסיפור

כדי להבין את סוף הסיפור, עלינו להבין איך הסיפור התחיל ולשם כך עלינו לחזור אחורה, לא לסיפור מלחמת טרויה, כי אם לתחילתה של השושלת של אורסטס. שושלת מפוארת אך מקוללת המתחילה בבן האנוש הראשון של זיאוס – טאנטאלוס.

את טאנטאלוס האלים כיבדו, אהבו ונתנו לו יחס כפי שאף בן תמותה של זיאוס לא קיבל. הוא היה חביב האלים, והורשה להיכנס לאולימפוס ולשתות כאוות נפשו מנקטר האלים, השמור לבני אלמוות בלבד.
אך טאנטאלוס לא החזיר לאלים באותו המטבע. יום אחד זימן את האלים למשתה אצלו בארמון ועשה מעשה נפשע, ובמקום בשר בקר, כיבד אותם לא פחות מאשר בבשרו של בנו, אותו הוא רצח קודם לכן. כה חצוף ויהיר היה טאנטאלוס עד כדי שלא העלה בדעתו שייענש על חטא שכזה, אך כאן הוא טעה טעות מרה.

האלים עזבו את ביתו. את עונשו הוא כמובן קיבל, אולם חטאו היה כה חמור שהוטלה על אתנה, אלת הצדק, המשימה לדאוג לספר לכל צאצאיו כי קללה רובצת על ביתם: גורל אכזר להם והוא להיהרג על-ידי בני משפחתם. בכל דור הייתה מספרת אתנה את דבר הקללה למלך, בכל דור ביהירותו שלחוהמלך אותה כלעומת שבאה, ובכל דור מתוארים מעשי רציחה ומוות שלא יביישו אף סרט אימים עכשווי.

עונשו של טאנטאלוס, אגב, היה לעמוד לנצח בבריכה בשאול ובכל פעם שחש צמא והתכופף כדי לשתות ממימיה המתוקים – היו המים נסוגים ונעלמים. על שפת הבריכה היו עצים עמוסים בפירות נפלאים, אך כל פעם שהושיט את ידו כדי לקוטפם, הייתה נושבת רוח ומרימה את הענף אליו ניסה להגיע. כך נגזר עליו לכפר על מעשיו הנפשעים בצמא, ברעב ובתשישות לנצח.

האחרון בשושלת אותו פגשה אתנה, היה אטריאוס, שאותו פגשנו בקלף שתי חרבות. כשסיפרה האלה לאטריאוס על קללת ביתו, עשה מעשה שונה ואמיץ. הוא וויתר כליל על ממלכתו, הוריש אותה לבנו ונסע לטרויה לחיות בשלום את שארית חייו. בסופו של דבר גם הוא נהרג במלחמת טרויה. חץ טועה פגה בו והרגו, חץ שנורה בשוגג על-ידי בנו אגממנון.

אורסטס, הגיבור שלנו, סבל בקלף הקודם שנים רבות. שלושת הפוריות רדפו אותו, אך הוא ראה בסבלו הגדול ברכה והרגיש כי בדרך זו הוא מכפר על רצח אמו. הוא רצה לכפר על מעשיו וקיבל את סבלו באהבה. אך בחלוף השנים הרגיש אורסטס כי הוא מיצה את דינו, כי כיפר על מעשיו ולכן חזר לאפולון כדי לבקש ממנו עזרה. שם הזכיר לו אורסטס כי אפולון היה זה שהורה לו להרוג את אמו וכי הוא זה שהבטיח כי דבר לא יאונה לו וביקש שיעזור לו.

אפולון לקח את אורסטס לאחותו אתנה ושם ניסה האל להגן על אורסטס ואמר: "על-פי הוראה שלי הרג אורסטס את אימו, אם יש מי שצריך לתת את הדין", הוסיף, "אני הוא זה שצריך להיענש". אולם כאן קטע אותו אורסטס, ביטל את דבריו ואמר: "לא אפולון רצח את אימי, כי אם אני הוא זה שעשה את המעשה. לכן", הוסיף, "אני הוא זה שצריך לתת את הדין, ואני לוקח אחריות מלאה על מעשיי. אלא", המשיך וטען, "מעבר לכך שלא הייתה לי ברירה, אני מרגיש כי ריציתי את עונשי, עונש חמור שגזרתי אני על עצמי. כל שאבקש הוא משפט דין וצדק".
אתנה התרשמה מאד מהמלך הצעיר, מכנותו, מהעובדה שבשונה משושלת המלכים שהיו לפניו, הוא לא היה יהיר ועז-פנים, ומהעובדה שהוא לקח על עצמו עונש קשה כל כך. לכן, לא רק ששכנעה את הפוריות לקבל את טענותיו ודאגה שהן תזכנה אותו, אלא שהסירה את הקללה מעל ביתו. עכשיו יוכל אורסטס לחזור לביתו ולשקם את חייו ואת ממלכתו.

לאן מוביל אותנו הנתיב של קלף טארוט זה

הארכיטיפ של הקלף

לקלף טארוט 10 חרבות יש כרונולוגיה קבועה והיא:
ראשית אנו עושים טעות.
לאחר מכן, אנו סובלים ולומדים את הלקח.
ובסופו של דבר, אנו יכולים להתחיל פרק חדש בחיינו.

פירוש הקלף עוסק ברעיון של השקט שלאחר הסערה, ומפריד בין שני מצבים אפשריים בקריאה. הראשון, בו אנו עוברים קשיים ומכשולים ובמקרה זה הקלף מבטיח דף חדש. השני, בו אנו מתעלמים מקשיים או מכשולים אפשריים ונכשלים, אך הקלף מבטיח שכשלון זה נחוץ כדי ללמוד שיעור ולהתפתח.

פעמים רבות, כשיוצא קלף זה בקריאה, זהו סימן לכך שאנו צריכים ללמוד את השיעור בדרך הקשה. את הארכיטיפ אנו נפגוש במצבים בהם אנו מסרבים לראות שאנו פועלים לא נכון, שאנו טועים. זהו ארכיטיפ המתעורר פעמים רבות בחיינו, כיוון שפעמים רבות אנו מתקשים להבין את השיעור העומד מולנו. כשארכיטיפ זה מתעורר, תהיה לנו הנטייה להתעלם מקשיים, להסתבך, להיפגע וללמוד בדרך הקשה, דרך מכשולים וקשיים. פעמים רבות, רק כשאנו נמצאים במשבר, רק כשקשה לנו, רק אז אנו באמת לומדים ומתפתחים.

סופו של שיעור רוחני – השקט שלאחר הסערה

הקלף עשר חרבות הנו אחד הקלפים היותר שנויים במחלוקת בחפיסה. חלק יגידו שהוא קלף של סבל, כשלון וחורבן וחלק יגידו שאחרי הקושי מגיעה הצלחה הבאה לאחר שיקום. דעתי היא שכולם צודקים כיוון שיש בקלף הזה גם את הכישלון, גם את הסבל וגם את היכולת של השואל להשתקם.
כיצד זה ייתכן? ובכן, זה תלוי בשואל ובאיזה שלב של הקלף הוא נמצא:

לקלף 10 חרבות יש כרונולוגיה קבועה והיא:
ראשית אנו עושים טעות.
לאחר מכן, אנו סובלים ולומדים את הלקח.
ובסופו של דבר, אנו יכולים להתחיל פרק חדש בחיינו.

בהקשר הזה חייבים לוודא באיזה שלב אנו נמצאים לגבי נושא השאלה: בדרך כלל כשאנו מקבלים את הקלף כבר סבלנו והבנו את הלקח ואנו יכולים להתחיל דף חדש בחיינו. אך לפעמים אנו מקבלים את הקלף למרות שטרם סבלנו. במקרה הזה עלינו בכל זאת ללמוד את השיעור הקשה, לסבול ולהפיק לקחים ורק אז נוכל להתקדם לשלב הבא.

כך למשל אם יבוא אלינו בחור וישאל: "האם אני אתחתן עם הבחורה שאתה אני יוצא", התשובה תלויה בעברו של השואל. אם הוא יספר לנו שלדעתו זה בטוח יקרה כיוון שהוא תמיד היה סוג של דון ג'ואן וכי הוא מסובב את הנשים על האצבע הקטנה, הרי שמובטחת לו "הפתעה" לא נעימה, "הפתעה" שתלמד אותו לקח. הם לא יתחתנו, אבל לפחות יהיה מוכן למערכת יחסים אמיתית בסיבוב הבא.
מצד שני אם הוא יספר לנו כמה הוא סבל ממערכות יחסים עד כה, כמה הוא ניסה וכמה פעמים ליבו נשבר, הרי שהחדשות הן טובות: הפעם הזוגיות תחזיק מעמד והוא יהיה מאושר.

חשוב להבין כי יש מקרים בהם רק ניסיון כואב מלמד אותנו את השיעור וזהו בדיוק המצב המיוצג על ידי עשר חרבות. כאמור חשוב לזכור כי הניסיון הכואב אותו נעבור לא יהיה לשווא ובזכותו נלמד שיעור חשוב שיעזור לנו להתקדם ולהתפתח. במקרה הזה עלינו לכוון את התיקון למזעור נזקים של השיעור.

למאמר הקודם: לא להכניס ראש בריא למיטה חולה

Save