החלומות הגדולים והקטנים של קארל יונג
כשאני קורא את כתבי יונג אני לא יכול שלא לתהות על הדמיון העצום הקיים בין תאור מבנה הנפש על פי יונג ובין תורות רוחניות שונות, לרבות הקבלה, או ספריו של קרלוס קסטנדה, המתארות את מבנה העולם וגורסות כי העולם אינו כפי שהוא נראה. אלו המכירים את יונג בוודאי מרימים גבה בשלב זה, כיוון שיונג לא כתב על מושגים אלו, אולם בכל זאת, קיים מכנה משותף בדרך בה רוב הגישות, לרבות גישתו של קארל יונג, תופסים את העולם.
בקבלה קוראים לזה הסתר, בהילינג מדברים על הילות ואנרגיות, בסנסקריפט ההודי זה נקרא "מאיה", ולמעשה ידוע כבר זמן רב שהעולם הוא אשליה. הוא אינו מה שאנו רואים, אלא סיבים של אור ומשהו מתרגם את הסיבים האלו לחומר: משהו הופך אותם למוצקים, לזהויות, נותן לדברים שמות, צורות, מרחב ונפח. אצל קרלוס קסטנדה "המערכת" הזו נקראת "נקודת המאסף", במקומות אחרים היא נקראת "הניצוץ האלוהי", וכמו תמיד לאמת אחת יש הרבה שמות. במקרה של יונג אותה "מערכת הפעלה" נקראת: "אגו".
כשיונג מתאר את הנפש ומחלק את המעגל המייצג את הנפש לשניים הוא מחלק אותו בדיוק כפי שרוב התורות הרוחניות מחלקות את העולם: למציאות אותה אנו יכולים לתפוס (המודע) והמציאות שהיא מעבר לתפיסת המציאות שלנו.
כאן נכנס החלק המעניין כיוון שאותה "מערכת הפעלה", החלק המגדיר את המציאות שלנו, שיוצר סדר ויותר מכך, אף מגדיר את מי שאנו, נקרא ה"אגו" והוא מיוצג על-ידי ריבוע. ה"אגו" הוא המפקד העליון, המערכת שמחליטה אילו דברים יכנסו למציאות אותה אנו מסוגלים לתפוס ואילו לא.
ישויות אנרגטיות למשל ברוב המקרים נמצאים במציאות אליה אנו לא יכולים להגיע, במקום אותו אנו לא יכולים לתפוס. כמו רגשות, אהבה, יצרים, גם הישויות האנרגטיות נמצאות שם, אך ה"אגו" אינו מוכן לתפוס אותם ואנו לא מודעים כביכול לקיומם. לא מודעים עד שיום אחד, בדיוק כפי שאנו יכולים שלא להיות מודעים לרגשות למשל, הם יעלו ויכריחו את ה"אגו" להתמודד עם המציאות החדשה, המציאות שבאה מהגוף ומהחלקים של הלא מודע.
אך ישנו מקום מסתורי, אליו ה"אגו" לא יכול להגיע, נקודה עיוורת הנמצאת במעמקי הלא מודע שלנו. מקום שכפי שתיכף יתברר הוא לא רק מאפיין את מי שאנו, אלא גם מהווה חלק גדול ממי שאנו ויקבע גם את המאפיינים האישיים שלנו.
הצל – המקום ממנו באים החלומות האישיים
הסיבה המרכזית שבגללה יונג כה נמשך לתורתו של פרוייד הייתה בגלל מנגנון ההדחקה של תת המודע עליו דיבר פרויד. ברבות השנים התגלתה מחלוקת סביב נושא זה ביניהם, אולם הדבר שסיקרן את יונג הוא אותו חלק שמדחיק את הטראומות. הלא מודע עליו פרויד מדבר הוא המקום בו אצורים כל הזיכרונות, הטראומות והניסיונות הלא נעימים שצברנו במהלך החיים שלנו: החל מינקות ועד לבגרות. יונג מאד הסתקרן לדעת מה יש שם בנפש, שבגללו קיים צורך כל כך גדול לדחוק את הטראומות מחוץ למודע, כה רחוק עד כדי שהמודע לגמרי לא מודע להם.
החלק המעניין הוא שדווקא טראומות אלו, אותן חוויות לא נעימות שעברנו במרוצת השנים, דווקא אלו מהוות מרכיב חשוב באישיות שלנו. מהן צומחים המאפיינים המיוחדים לנו ולאלו קורא יונג הלא מודע האישי. בזכותם אנו נתרגם את החיים ואת החווית שלנו בחיים באופן שונה מאדם אחר שחווה אוסף של חוויות וטראומות מסוג אחר.
לתת המודע האישי קורא יונג בשם נוסף – הוא קורא לזה בשם "הצל", וזהו מנגנון שזהה כמעט לחלוטין למנגנון תת המודע אותו מציג פרויד.
ה"אני" (ראו מאמר קודם: "מדריך מקוצר להבנת נפש האדם") הוא התוצאה של הביולוגיה של הגוף, תוצאה של כל אותם אירועים קולקטיביים וחוויות אותם האנושות עברה ככלל. שם נמצא את הרעיונות המרכזיים הגדולים של חיינו: לידה, התאהבות, מין, זוגיות, חתונה, הזדקנות, מוות וכדומה. שם תהיה מפת הדרכים של מה שאנו אמורים לעבור ואת הדרך בה אנו צריכים ללכת. כל מה שהאנושות חוותה כבר נמצא שם, "צרוב" במקום הנקרא הלא מודע הקולקטיבי.
מצד שני יש לנו את הזיכרון של כל החוויות האישיות המשתמרות ב"צל", בלא מודע האישי. שניהם יושבים בלא מודע וכשמגיע הרגע – הם מייצרים אימפולסים ומנסים לעלות למודע. הם קוראים ל"אגו" ומבקשים להביא את המצוקה שלהם למודע.
מתוך שני מרכזים אלו באים החלומות, המיתוסים והסימבולים. משם גם צומחת האומנות ומשם גם היצירות הספרותיות. כיוון שישנם שני מרכזים בלא מודע שלנו, יופיעו בהקבלה שני סוגים של חלומות: חלומות אישיים וחלומות קולקטיביים, או כפי שיונג מכנה אותם: החלומות הגדולים והחלומות הקטנים.
החלומות אישיים (החלומות הקטנים)
את החלומות הצומחים מה"צל", מהלא מודע האישי ניתן פעמים רבות להבין באופן ישיר, או לפרש באמצעות שיטת האסוטיאציות האישית אותה פיתח פרויד במקור. אלו יהיה סימבולים אישיים שרק אנו יכולים לפענח אותם, כיוון שהם לא נוגעים לחוויות הקולקטיביות אותן האנושות עוברת.
ככלל, המפרש של החלום הוא החולם ולא פותר החלומות, ולכן אם נחלום לדוגמא על דמות המאיימת עלינו בחלום, רק אנו יכולים להבין מי היא אותה דמות. כשנבין כי הדמות בחלום היא רעיון אבסטרקטי המייצג את תחושת האיום שאותה אנו חווים במהלך היום יום, נוכל פעמים רבות בקלות להבין למשל כי הדמות היא אותו מינוס בבנק שאנו עומדים להיכנס אליו בקרוב הטורד את שנתינו כבר כמה ימים.
מצד שני לא תמיד המקרה פשוט ולפעמים הקישור אינו כה ברור. כאן נכנס עקרון האסוציאציות האישי שפרויד פיתח, שהרעיון המרכזי בה הוא לאפשר לחולם להעלות אסוציאציות חופשיות שאותה הדמות, במקרה זה, מעלה. כך למשל יכול להיות שהדמות מזכירה לחלום שלנו ליצן והוא אינו מבין מדוע הליצן מעלה תחושות של רתיעה אצלו שכן הוא חובב ליצנים. הליצן, ימשיך החלום לעלות אסוציאציה, מזכיר לו את אותו ליצן עלוב שחמותו מימנה ליום ההולדת 11 של ביתו. כאן הוא גם ייזכר בעוד פרט מהחלום: הוא ייזכר שהדמות יצאה מחצר בית שמזכיר את ביתה של חמותו, בשלב זה החלום מתחיל להתבהר: כאן החולם שלנו מבין כי בעצם הוא מפחד להתעמת עם חמותו שלועגת לדרך החיים בה הוא ואשתו חיים.
החלומות הקולקטיביים (החלומות הגדולים)
רוב החלומות שנחלום יהיו חלומות אישיים, אך יהיו בחיינו מספר לא מועט של חלומות, במיוחד בצמתים חשובים, אותם לא נוכל להבין או לפתור בעזרת הגיון פשוט או טכניקת האסוציאציות החופשית. לא נוכל כיוון שמקור חלומות אלו אינו נמצא בלא מודע האישי. אלו יהיו חלומות קולקטיביים העולים כיוון שאנו נמצאים בצומת בה רבים עברו לפנינו והתשובות לפתרון החלום אינו אישי, כי אם עוסק בפירוש הארכיטיפי של החלום.
כך למשל חולמת יכולה לספר כי חלמה על כלב שתוקף כלב אחר. לאחר שיחה קצרה מתברר שהחלום זה אינו חלום אישי, כיוון שהיא לא מקשרת, גם לא בצורה אסוציאטיבית את הקשר של הסימבול לחלום: היא מספרת שאין לה בעיה עם כלבים, שמעוחם לא תקפו אותה כלבים (הדמויות בחלום, לרבות חיות מייצגות פעמים רבות אותנו, או חלקים הקיימים בנו), עבורה כלב זו חיה נאמנה ונפלאה ואפילו היא מגדלת כלב בביתה. בשלב מסוים היה חשד שאולי החבר לשעבר שלה הוא ה"כלב" שמתקיף אותה, אולם זה לא זה, כיוון שלמרות והיה לה פעם חבר שהפך להיות "כלב", זה היה לפני שנים רבות ואין לאירוע הזה משקעים בחייה.
אז מדוע אם כך הופיע הכלב בחלום? כיוון שהכלב הפעם הוא אינו סימבול אישי כי אם קולקטיבי ומשמעות הדבר היא שהחולמת שלנו עומדת בפני פרשת דרכים בה כולם עוברים, והרמז לסוג פרשת הדרכים קשור לסימבול קולקטיבי.
הכלב הוא אחד הפרדוקסים הגדולים שנוכל למצוא בעולם הסימבולים. אם הכלב הוא חברו הטוב של האדם, כיצד ייתכן שפעמים רבות כשאנו עוברים ליד כלב זר אנו חוששים מעט ועולה בנו השאלה האם הוא ינבח? ינשך? כיצד ייתכן ש"חברו הטוב של האדם" יעשה את זה? איך הוא יכול לנשוך אותנו אם הוא אכן חברנו הטוב. התשובה אם כן, היא שהעובדות הן שאכן פעמים רבות חברנו הטוב, וכבר לא מדובר על כלבים (בכל אופן לא על בעלי חיים), "נושך" אותנו, "מתקיף" אותנו ובמילים אחרות פוגע בנו. המציאות היא שלעיתים האנשים בהם אנו בוטחים ובהם אנו נותנים אמון בוגדים בנו, פוגעים בנו ואת אותם אנשים נכנה – "כלבים!".
זהו הסימבול הארכיטיפי של הכלב וזו הצומת בה כולנו נמצא את עצמנו. צומת בה עלינו להחליט שלמרות הבגידות והמכאובים שעברנו בחיינו, עלינו להתאושש ולהמשיך לפתח מערכות יחסים, להתמסר, לפתוח את ליבנו, להתאהב, לבטוח ולתת את כל מה שיש לנו. אנו חוששים ויודעים שייתכן ונפגע, אולם זהו טיבו של האדם וזהו הקונפליקט אתו אנו צריכים לחיות ואתו אנו צריכים להתמודד פעמים רבות בחיינו.
את הקונפליקט הארכיטיפי הזה, קונפליקט אותו חוו מיליוני בני אדם לפנינו, סימבול הכלב בא לבטא: ולכן הכלב יכול להיות חברו הטוב של האדם, מצד אחד, מתקיף ונושך מצד שני וחיי חיי כלב מצד שלישי – הוא מכיל את כל הצדדים: את החברות העמוקה מצד אחד ומצד שני גם את הכאב, את הבגידה ואולי בגלל זה הוא נבחר להיות חברו הטוב של האדם.
עכשיו כשהחולמת מבינה מה מייצג הכלב מבחינה ארכיטיפית הכול ברור לה והיא מספרת שאכן היא נמצאת בסוג של דילמה עם חברה שהציע לה לצאת אתה לטיול בדרום אמריקה והיא לא הייתה בטוחה שבא לה להיכנס שוב לקשר עם חברה שהיא לא יודעת מה ייצא מזה.
החלום, ולאחר מכן השיתוף שלו, הביא את החולמת למסקנה שזה לא נכון עבורה לעצור את החיים בגלל החששות שלה והיא נסעה עם החברה למרות החששות.
רוצים גם ללמוד לקרוא בקלפים? – קראו על טארוט