מדוע מלבישים ילדות בצבע ורוד (וילדים בכחול)?

"איזה ילד יפה", פונה סבתא השומרת על שני הנכדים שלה בגינה ציבורית לאשה שלצידה, "כבר כמה דקות אני מתבוננת בנכדים שלי משחקים עם הילד שלך ואני חייב להגיד לך שבלי עין הרע הוא ממש מקסים". "איך קוראים לו?
"רקפת", משיבה האם בחיוך.
"רקפת?", שואלת הסבתא?, "איזה מין שם זה רקפת לילד".
"רקפת היא לא ילד זו ילדה", מתקנת אותה האם.
"אבל… הוא לבוש בבגדים כחולים", עונה הסבתא המבולבלת. "ילדות מלבישים בוורוד…", ונאנחת, "אני כנראה כבר לא מעודכנת". 

חושבים שזו שיחה הזויה? לי אין בנות, אבל אם היו לי אני די בטוח שאם הייתי מלביש את הבת שלי בבגדים כחולים, הייתי מוצא כמה וכמה נשמות טובות שיעמידו אותי על טעותי.
יותר מזה… את הבנים שלי לא הלבשתי אף פעם בבגדים וורודים, למרות שאין לי בעיה עם הצבע הזה. משהו עצר אותי לעשות את זה, גם כשמדובר בתינוק בן שנה. אני די בטוח שאם הייתי עושה את זה היו רבים נזעקים וממהרים לעזור לי להבין שאני טועה, מסבירים לי שלא מלבישים תינוקות זכרים בצבע ורוד, ומנסים להסביר לי איזה נזק פסיכולוגי אני יכול, חס וחלילה, לגרום לעולל המסכן.
זה נראה כאילו בכול הקשור לצבעי ילדים, ובמיוחד בנוגע לצבע הוורוד, יש קונצנזוס מאד ברור – אסור להלביש בנים בצבע ורוד! ואם בכול זאת לעבור על החוקים נגלה שמשהו בנו זועק, משהו עמוק וקדום יתעורר מעמקי נפשנו ויעצור את המחדל. 

אבל מדוע בעצם ילדות לבושות בצבע וורוד וילדים בכחול? מי קבע את זה? האם היה על זה דיון ציבורי? הצבעה? 

ובכן, אחת הסברות היא שזהו ארכיטיפ שהתקבע בתת המודע הקולקטיבי, ארכיטיפ שמקורו באמונה מוסלמית שהמקור שלה הוא פחד מעין הרע. 

לרמות את השטן

האמונה המוסלמית טוענת שהשטן לא ממש חכם (בלי להעליב), ולכן כשהוא יורד מהשמים כדי להזיק ורואה בית שהדלת שלו צבועה בצבע כחול או טורקיז (צבעי השמיים), הוא חושב ששם, מאחורי הדלת, עדיין נמצאים השמיים. לכן  הוא מבין שאין לו מה לעשות שם ומחפש מקום אחד לעשות בו נזק.

המנהג מתחיל באמונה המוסלמית הטוענת שהשטן לא ממש חכם (בלי להעליב), ולכן כשהוא יורד מהשמים כדי להזיק ורואה בית שהדלת שלו צבועה בצבע כחול או טורקיז (צבעי השמיים), הוא חושב ששם, מאחורי הדלת, עדיין נמצאים השמיים. לכן  הוא מבין שאין לו מה לעשות שם ומחפש מקום אחד לעשות בו נזק..
אני מניח שיש כאלו שמרימים בשלב זה גבה, אבל אני חושב שאי אפשר להתעלם מהעובדה שכך נוהגים המוסלמים אפילו היום. לרבים זה נשמע כמו אמונה טפלה מטופשת, ונראה שזה לא קשור אלינו, אבל מתברר שהאמונה הטפלה הזו מלווה אותנו גם היום, במאה ה-21 ואפילו יותר ממה שמשערים. 

אמנם לרוב גישה זו כבר לא קיימת, אולם לפני מאות שנים בן זכר היה חשוב הרבה יותר מאשר בת. גם היום יש רבים שמצפים לבן זכר, ליורש. גם היום נמצא רבים שאומרים: "העיקר שיהיה בן זכר", אבל פעם הבן הזכר היה הרבה יותר נחשב. הוא היה ממשיך את דרכו של האבא, הוא הביא פרנסה, הגן על הבית, בעוד שהבת הייתה נשארת בבית עד גיל הפריון ואז עתידה לעזוב את הבית, להצטרף לבן זכר אחר ולהמשיך את השושלת שלו במשפחה משלהם. 

לכן, בתקופה חשוכה ההיא בה אחוזי התמותה של ילדים ותינוקות היו כל-כך גבוהים, כשנולד בן זכר היה חשוב הרבה יותר להגן עליו מאשר על הבת שנולדה. ומפני מי היו צריכים להגן עליו? מפני השטן והשליחים השונים שלו שהיו פוקדים את ביתם של בני האדם ומביאים אתם צרות, מחלות, פגמים ומוות.
וכך נמצא הפתרון המושלם – לרמות את השטן.
כמובן שגם בעבר אף הורה לא רצה שיקרה דבר רע לבת שלו, אבל העובדות הן שהשטן והחברים שלו פוקדים את ביתם של בני האדם ושלא ניתן להתגונן בפניהם. העובדה היא שבכל בית ממוצע אותם רוחות רעות קוטלות במהלך השנים יותר ממחצית הילדים בבית. ולכן כשמצוקה זו עומדת מול עיניהם של אותם הורים, לא פלא שהתגבשה החלטה על-פיה אם כבר השטן נכנס לבית, אנחנו ננחה אותו לקחת את הילדה ולא את הבן הזכר.
לכן את הבנים הזכרים, מלבישים בצבע השמיים, ואת הילדות בצבע הדומה לעור הגוף. כך, אם השטן נכנס לבית, הוא יתעלם מהבן הזכר ויפנה לילדה. 

לא תמיד נהגו להלביש ילדות בצבע ורוד (וילדים בכחול)

חשוב לציין שלא בכול התרבויות נהוג להלביש את הבנים בכחול ואת הבנות בוורוד, בסין למשל אין העדפה מגדרית מסוג זה. כמו כן לא בכול התקופות היה נהוג להלביש בנות בצבע ורוד ובנים בצבע כחול. אמנם יש עדויות לכך שנפוליון בשנת 1856 הכין בגדים כחולים עבור בנו, ובספרים רבים מציינים את שיוך הצבע הורוד לנשים והכחול לגברים, אולם יש גם עדויות רבות לכך שבמקרים רבים הוורוד היה הצבע של הבנים ולא של הבנות.

בתחילת המאה העשרים הצבע המקובל לבנים ולבנות היה דווקא הצבע הלבן. את הבנות ואת הבנים היו מלבישים בצבע לבן וברוב המקרים אפילו בשמלות לבנות שההבדל היחידי בין השמלה של הילד לשמלה של הילדה הוא מיקום הסוגר (מלפנים או מאחור). גישה זו מתברר הייתה גישה מאד פרקטית ולכן הפכה להיות מקובלת. אחוזי התמותה כבר ירדו באופן משמעותי, וקנייה ושימוש בבגדים לכל-כך הרבה ילדים היו תהליך שהיה חייב להיות פשוט, פרקטי ולא יקר ולכן הצבע הלבן היה הצבע המועדף. מבחינה פרקטית הצבע הלבן היה קל לכביסה וכל שהיה צריך לעשות כשהבגד מתלכלך הוא לשטוף אותו עם מלבין חזק והבגד חוזר להיות שמיש. כיבוס ממושך של בגדים צבעוניים בתקופה הזו לא היה מעשי.

מאוחר יותר, כנראה בשל החלטה שרירותית, של משווקי בגדי הילדים ומתוך צורך במיתוג בין מוצרים עבור ילדים וילדות, הוחלט על-ידי המשווקים הגדולים שהוורוד יהיה שייך לילדות והכחול לבנים. במרוצות השנים שלאחר ההחלטה נקבעה, ניתנו כמה הסברים הגיוניים לחלוקה זו, אולם לא ברור אם חלוקת הצבעים התקבעה בגלל ההסברים המשכנעים או שפשוט השיווק המסיבי והאחיד קבע שכך יהיו הדברים. 

גישה אחרת אומרת הנשים מרגישות נוח יותר עם הצבעים וורוד ואדום כיוון שבעברו של האדם, כמלקטות הן היו צריכות לזהות את הפירות האדומים, הבשלים, טוב ומהר וכן בבית להיות מסוגלות לקבוע מה מצב בריאותו של הילד לפי צבע פניו. 

העובדה היא שבעוד שלבוגרים יש כיום העדפה לפי הצבעים המקובלים, לתינוקות זה לא ממש אכפת. מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים שלכול התינוקות יש העדפה ברורה לצבעי אדום בלבד, בלי הבדלי מין.